מפגש החצילים – כשעיראקי ורומניה נפגשים במורשה.

אני אוכלת חצילים מהיום שהתחלתי לאכול אוכל מוצק. ככה זה כשגדלים בבית של עולים מרומניה.

הקאוויאר הרומני של אימא שלי

אני אוהבת חצילים בכל הצורות: שרוף על האש, "חצילים שטעמם כטעם כבד קצוץ" המתכון המנצח מימי הצנע, פירה החצילים המשובח של BEYTI באיסטנבול ומלנזנה א-לה פרמג’אנה האיטלקית שהכרנו בשליחות.

אבל בשבילי, הכי טעים זה ממרח החצילים. "הקוויאר הרומני" שאמא שלי עדיין מכינה מחצילים שהיא שורפת על גריל חשמלי במרפסת הקטנה שלה ומניחה במסננת שבה השתמשה סבתא שלי במעברה. חצילים, שמן צמחי, מלח, וזהו. אל תנסו להוסיף פלפלים, אמא שלי טוענת בתוקף שזו כבר הגרסה הבולגרית.

עם רקע משפחתי כזה, הסביח בעל השורשים העיראקים הוא עבורי קרוב משפחה רחוק, אבל אהוב מאוד.

הרגע שבו מצאתי את האחד

במשך השנים יצא לי לאכול סביח במקומות שונים ברחבי הארץ. נהניתי, אבל אני לא זוכרת שאי פעם חזרתי לאותו מקום פעמיים. עד שגיליתי, באיחור ובמקרה חייבת להודות, את "מפגש החצילים" של אוהד הראובני, אצלנו במורשה.

בגלגול הקודם שלו המקום הסתתר מאחורי דלת עץ קטנטנה ליד בצל ירוק, המספרה של גולן, עולם הסלולר ומאפיית ידעי. תחנת האוטובוס כמעט הסתירה אותו לגמרי, ואם מצמצמת – פספסת. אבל ברגע שטעמתי, ידעתי שמצאתי את האחד.

את המקום הישן נאלץ אוהד לעזוב בעקבות הודעת פינוי-בינוי של העירייה, אבל המקום החדש הוא הוכחה שמעז בהחלט יכול לצאת מתוק. או במקרה שלנו, מטוגן, פריך וטעים להפליא. ועכשיו גם יש מרפסת עם מקומות ישיבה נעימים.

הסביח נשאר אותו סביח נפלא, אבל לשם הישן נוספה "כותרת משנה" מוצדק, "סביח עם טעם של עוד".

מה הופך אותו לכל כך מושלם

מה הופך אותו למושלם כל כך? קודם כל פרוסות חצילים דקות ומטוגנות, אבל ממש לא שמנוניות! הפיתה בשרנית, חמימה ורכה, שיושבת על סיר אדים ומכוסה במגבת כדי לשמור על מרקם מושלם.

לפיתה הזו נכנסים תפוח אדמה מבושל וביצה קשה שנקצצים ידנית על המקום, בתוך הפיתה עצמה! לדעתי, זה סוד הקסם.

אחרי זה מגיעות שכבות נוספות של טעמים ומרקמים, פרוסות טריות עגבניות, שבבי צנון, עלי פטרוזיליה, קוביות בצל טרי וטבעות פלפל חריף כבוש. באופן אישי, אני יותר בעניין של חריף, והרבה, פחות בעניין של עמבה.

מבחינתי עם טחינה זה פשוט שילוב מנצח!

היחיד שמוסכם בישיבות המועצה

המקום פתוח משמונה בבוקר ועד רבע לארבע אחה"צ. תכל'ס – סביח זה מאכל שמתאים לכל שעה ביום. ואם מתחשק לי סביח דווקא בימי ראשון? אז לא, המקום סגור.

אבל אם זה במקרה יום ראשון, שבו מתקיימת ישיבת מועצה, אני מניחה שחלקכם כבר צפיתם בי מנשנשת את הסביחצ'יקים המוקטנים והמפנקים שמביאים לנו לשם.

כי בסוף, בין ישיבות, ויכוחים ותוכניות לעתיד העיר, כולנו צריכים לפעמים פיתה חמה, חציל מושלם ואת הבית והקהילה שלנו בביס אחד.

אכן, טעם של עוד. ועוד. ועוד.

סביח במפגש החצילים – שכונת מורשה, רמת השרון. צילום: פרטי

מפגש החצילים, שמואל הנגיד 45, רמת השרון.

הכותבת היא חברת מועצת העיר רמת השרון מהאופוזיציה ומכהנת כיו"ר ועדת הביקורת במועצת העירייה.