לפני שנה בדיוק, ב-27 בפברואר 2024, בצל ההלם מטבח 7.10 ומלחמת חרבות ברזל, הדהים יריב פישר רבים כאשר הצליח לנצח, ולהדיח, ראש עירייה מוערך בהרצליה, משה פדלון, על חודם של 302 קולות.

מקץ כעשר שנות שלטון פדלון בהרצליה, שהחליף (אחרי תקופת ביניים קצרה) את יעל גרמן, נכנס ללשכת ראש העיר הרצליה חבר מועצת העיר הנצחי (20 שנה), ויחד עם זאת אנונימי למדי, איש מפלגת יש עתיד ובן טיפוחיה של ראשת העיר ושרת הבריאות הדומיננטית לשעבר.

המהפך הדרמטי, והבלתי צפוי הזה בהרצליה, הביא עמו, מטבע הדברים, תקוות רבות לכול אלו שרצו שינוי.

אבל בחלוף שנה לבחירת פישר, ספק אם חל שינוי משמעותי לטובה, אם לוקחים בחשבון מעשים – ולא דיבורים, שבחים עצמיים, הודעות יח”צ ואינסוף סרטוני אני-ואני-ואני שמעלה פישר לחשבונות האינסטגרם והפייסבוק שלו, כמעט מדי יום, מלווים במוסיקה קצבית וערוכים בצורה חובבנית.

הכתובת, ״אלי לנדאו״, על הקיר. צילום: מתוך האינסטגרם של יריב פישר

החבר אלכס ינהל

הפעלנו גל ירוק ב-11 רמזורים בעיר? יש סרטון על מהפך בתחום התחבורה בעיר.

אוניברסיטת רייכמן פתחה בית ספר לרפואה? שווה סרטון, כיצד סיירנו שם, אני ומנכ”ל העירייה אלכס גולדשטיין, שהוא ורעייתו חברים אישיים קרובים של רעייתי ושלי.

ממשיכים את הסדר החנייה חינם בחניונים במרכז העיר? ראש העיר מדווח על המהלך ההיסטורי, כאשר בצילום, מאחורי גבו, מבצבץ על גבי עמוד בטון צבוע בכתום, שמו של האיש שבזכותו פישר יכול להתעסק בשטויות, לערוך ולהעלות סרטונים ילדותיים, ועדיין לנהל עירייה עשירה, חזקה ויציבה: אלי לנדאו.

בחלק מהסרטונים הוא מופיע מול המצלמה, לבדו או עם שותפיו הפוליטיים בקואליציה העירונית, בסטאנד-אפים מביכים.

ראש העיר הרצליה וחברו האישי שמינה למנכ״ל העירייה אלכס גולדשטיין. צילום: מתוך האינסטגרם של יריב פישר

נכנס לנעליים גדולות

להרצליה היו שני ראשי עירייה יריבים זה לזו וזו לזה – אלי לנדאו ויעל גרמן – עם דרך הפוכה, אבל הייתה להם דרך.

שניהם ידעו בדיוק לאן הם רוצים להוביל את הרצליה, ושעטו לשם בכול הכוח. הובילו, הנהיגו, לטוב ולרע.

לנדאו הגה, יזם, ודחף את אזור התעסוקה הרצליה פיתוח, המרינה, אוניברסיטת רייכמן, תיכון “היובל”, הקאנטרי קלאב, המטווח האולימפי, מוזיאון הראשונים, מוזיאון הרצליה לאמנות, ואצטדיון הכדורגל. עיריית הרצליה מתפרנסת עד היום מאזור התעסוקה במערב העיר, שלנדאו הפך מאזור תעשייה מיושן עם בתי מלאכה ומוסכים, לקריית הייטק.

גרמן הובילה קו הפוך, שצינן את הסתערות הקבלנים והיזמים על הרצליה בתקופת לנדאו, וקידם אג’נדה חילונית ירוקה. היא הקימה את פארק הרצליה, ואת היכל אמנויות הבמה בבית חיל האוויר, ואת המעלית לנכים בחוף זבולון, ונלחמה לפתוח את קניון שבעת הכוכבים בשבתות ונגד מורשתו של לנדאו.

אפשר לאהוב, או לסלוד, מכול אחד מהם, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: לנדאו וגרמן, איש ואישה בדרכו ובדרכה, הובילו ועיצבו את הרצליה בשטח, במעשים, ולא בברבורים יומיומיים מצולמים, דלי תוכן ונטולי בשורה.

ראש העירייה הקודם, משה פדלון, בעדלאידע של הרצליה. צילום: באדיבות עיריית הרצליה

פדלון בשקט בשקט

אחרי הקדנציות הסוערות והסותרות של לנדאו (1998-1983) וגרמן (2013-1998), הגיע ללשכת ראש העירייה משה פדלון (2024-2013), ההיפך הגמור משניהם.

פדלון בא מניהול האגף לשיפור פני העיר הרצליה, צנוע, ללא יומרות להיות מנהיג דגול ובלי רעש וצלצולים.

בשקט בשקט, ללא מערכת יחסי ציבור משומנת, המשיך את דרכם של שני קודמיו גם יחד.

מצד אחד בנה את בית תאו בהרצליה פיתוח, בית נינ”א בנווה ישראל, ואת קריית החינוך שמעון פרס, וממול הכביש את קמפוס התיכון למדעים, ודחף והקים את שכונת גליל ים, שהגה אלי לנדאו, וקידם תהליכים של התחדשות עירונית.

מצד שני, המשיך את מפעל חייה של גרמן, פארק הרצליה, על ידי הקמת פארק גליל ים וטיפוח עשרות גינות ציבוריות מושקעות ברחבי העיר. החידוש היה שפדלון ראה את עצמו, קודם כול, כנותן שירות, ולא כגרסה הרצליינית של נפוליאון בונפרטה.

פישר עם פטרוניתו הפוליטית יעל גרמן באירוע הניצחון. צילום: אלעד גוטמן

פישר, מוקדם לשפוט

לזכותו של יריב פישר ייאמר, שקודמיו כיהנו קדנציות רבות וארוכות, והספיקו להטביע את חותמם.

גם לפני פדלון, גרמן ולנדאו, כיהן בהרצליה ראש עיר דומיננטי במשך שנים ארוכות מאוד.

יוסף נבו, בנו של שמעון זאב לוין, אחד משבעת המתיישבים הראשונים בהרצליה אשר שימש כראש הוועד וראש המועצה המקומית הרצליה, כיהן כראש העיר בשנים 1983-1969.

פישר, שההישגים הכי גדולים שלו בשנה הראשונה הם חלוקת מתנות, חוג חינם לכול ילד בהרצליה ומימון יום נוסף (רביעי) לטיול השנתי של תלמידי התיכונים, עדיין יכול להתאפס על עצמו ולהפתיע.

יש לו שלוש שנים וחצי לעשות מהפך בהתנהלות העירייה, שכרגע לוקח לה כמעט שנה לשפץ שביל שנשרף בפארק, ומנוהלת על ידי חבר אישי של משפחת פישר, חסר ניסיון מוניציפלי וניהולי בהיקפים שכאלה.

אני ואני ואני. מתוך האינסטגרם של יריב פישר

כוונות כמו חול ו…

זו איננה משימה בלתי אפשרית, בעיקר משום שיש לו, ליריב פישר, כמה וכמה איכויות ויתרונות.

ראשית, הוא בא לתפקיד עם המון כוונות טובות. פישר לא הגיע להרצליה כדי לעשות קומבינות. הוא רוצה להצליח בתפקידו ולהרוויח את אמון הציבור בדין. אחרי הכול, זה לא פשע נגד האנושות, להעלות לסטורי שלך באינסטגרם סרטונים ילדותיים מביכים.

שנית, פישר מוכן לעבוד קשה כדי להצליח. הוא מסתובב בשטח, מגיע לאירועים, מתקשר היטב ומתייחס לאנשים בגובה העיניים.

הוא אמנם אינו מודה בטעויות, אך בפועל לא מתבייש לעבוד קשה ובנחישות כדי תקן אותן.

כאשר הנהגת מנהל החינוך בעירייה התפוררה והתפוגגה בחודשים הראשונים לכהונתו, הוא הצליח לגייס במהירות צוות מרשים, צעיר וחדש, שהצטיין בניהול בתי ספר מובילים בצפון תל אביב.

כאשר הכביד את הנטל על סוחרי רחוב סוקולוב, במהלך יח”צני שלא תרם מאומה לחזות מרכז העיר, הוא ניסה למשוך לשם קהל בשורת אירועים בשדרות ח”ן. לפי שעה, המהלך נכשל, הציבור לא נהר בהמוניו, אבל היוזמה מבורכת.

יריב פישר בזירת הפיגוע בכיכר טיראן בהרצליה פיתוח – צחוקים וד”שים בשידור חי. צילום: מתוך חשבון האינסטגרם שלו

השנה הבאה: קריטית

סיכום השנה הבאה, יהיה קריטי עבור פישר.

אם לא נדע, עד אז, לאן הוא רוצה לקחת את הרצליה; מה הוא מתכוון לעשות בשדה התעופה ותוכנית הרצליה צפון; על איזה הסכם גג יחתום עם רשות מקרקעי ישראל; כיצד יטפל בפקקים המחרידים ביציאות מהעיר; ואלו מוסדות ציבור ופארקים חדשים יקומו בהרצליה חוץ מאלה שבנה פדלון ופישר רק גוזר סרט (הקאנטרי קלאב החדש, בית הספר היסודי הנדיב) – הוא יהיה בבעיה.

המלצה שלנו בתור התחלה: להפסיק לאחר ולא לעזוב באמצע, או להיעדר, מישיבות ועדת המשנה לתכנון ובנייה – הגוף הכי חשוב לעיצוב פני העיר, שהפקדת בידי סגנך.

סטאנד אפ של ראש העיר הרצליה וסגנו, אייל פביאן, המכהן כיו”ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה. צילום: מתוך האינסטגרם של יריב פישר