יום בהיר אחד בברצלונה, כשמנכ”ל עיריית הרצליה אלכס גולדשטיין חזר למלון בחופשה פרטית, הוא ראה חיזיון מופלא: משאית זבל נעה לאורך הרחוב עם מנוף, ובכול כמה עשרות מטרים עצרה, הרימה לאוויר פח ענק – והפסולת נשפכה באוויר הפסגות היישר מן הפח אל ירכתי המשאית, ונערמה בתוכה ללא מגע יד אדם.

בניגוד לרמת הכדורגל והטניס, הבין מייד גולדשטיין (ששמו הפרטי המלא הוא אלחנדרו), כי את הקסם הספרדי הזה דווקא כן אפשר לייבא לארץ.

מטמון במוטמנים

האמת היא, שמנגנון פינוי פסולת ביתית דומה קיים מזה כמה שנים בשכונת גליל ים ובפרויקטים שעברו פינוי-בינוי בהרצליה, באמצעות פחים ממתכת שמוטמנים בחזית הבניינים החדשים.

לעומת זאת, בשכונות הוותיקות של הרצליה לא מכירים את המנגנון הזה, כי אי אפשר לטמון פחים בקרקע שבה עוברות תשתיות החשמל והמים והכבלים (אלא אם מתכננים הכול מראש).

לפיכך – בשכונות הוותיקות של הרצליה, כמו בכול הערים בישראל, מגיעים 3 פעמים בשבוע 4 עובדי קבלן לכול בניין ובניין: האחד גורר את הפחים הירוקים החוצה; שני נוהג במשאית; ועובדים מספר שלוש וארבע מעמיסים את הפחים על זנב משאית הזבל. בסוף התהליך, העובד הראשון שב לזירה, ומחזיר את הפחים לבניין (אם מתחשק לו).

מחסור בעובדים

מאז 7 באוקטובר 2023 לא מעסיקים במשאיות התברואה הישראליות פועלים פלסטינים.

רוב העובדים, שמפנים אשפה עבור קבלני התברואה של העיריות, הם אזרחים ערבים ישראלים.

המחסור בידיים עובדות, לסוג כזה של עבודות, הולך ומתעצם.

זו הסיבה, שהפתרון שמיושם בברצלונה – במקום פחים ירוקים קטנים בכול בניין ובניין מוצב פח אחד ענק בחזית של כמה בניינים – צד את עינו של גולדשטיין כאילו היה זה גול שהובקע באצטדיון קאמפ נואו.

פיילוט בזבל 

התוצאה – בשבועות האחרונים אספה עיריית הרצליה את הפחים הירוקים מרחוב סוקולוב ומשכונת יד התשעה (שביב) והציבה במקומם פחים אפורים ענקיים בחזית הרחוב.

כול פח אפור שקול בתכולתו כנגד 10 פחים ירוקים: הנפח שלו – 3,750 ליטר.

הנה המספרים:

ברחבי הרצליה מפוזרים כיום כמעט 10,000 פחים ירוקים בבניינים.

כדי להחליף את כולם יצטרכו לרכוש לפחות 2,000 פחים אפורים.

כול פח כזה עולה 10,000 שקלים. השקעה של לפחות 20 מיליון שקל.

אבל בטווח הארוך זה ישתלם – שכן העירייה מוציאה מדי שנה 60 מיליון שקלים על איסוף אשפה. שם יהיה חיסכון.

על טעם וריח

עד עתה אספה העירייה 350 פחים ירוקים מסוקולוב ויד התשעה ופיזרה 120 פחים אפורים בשני יעדים מרכזיים אלה ובעוד כמה מיקומים אסטרטגיים ברחבי העיר.

בעתיד הפיילוט מתוכנן להתרחב ולגדול בעוד 100 פחים אפורים.

בהנהלת העירייה מתגאים בכך, שחתולים ועכברים אינם מצליחים לחדור ולאכול מהפחים האפורים, משום שהגישה אליהם חסומה ביריעת גומי. להבדיל מהפחים הירוקים, שפעמים רבות המכסה שלהם מורם כלפי מעלה, וכל דכפין אוכל.

באופוזיציה העירונית פחות מתלהבים. “חכו עוד חצי שנה”, אומר חבר מועצת העיר, רפי קדושים, “ותריחו איזה ריח מצחין ינדוף מהפחים האלה, שעומדים באמצע הרחוב ללא מכסה אטום. ואיך ינקו אותם? בקיץ הסירחון ברחובות הרצליה יהיה קשה מנשוא”.

בהנהלת העירייה דוחים את הניחוח הביקורתי: “כלל ההיבטים של תפעול הפחים ניבדקו ביסודיות. מנגנון כיסוי הגומי מתפקד כמו מכסה אטום המבטיח שהפחים לא יפיצו ריח”.

יריב פישר ואלכס גולדשטיין. צילום: עיריית הרצליה