כשנתיים וחצי לפני הבחירות הבאות לראשות העיר, שיתקיימו באוקטובר 2028, מובילות את האופוזיציה ברמת השרון שתי נשים, קרן מקסימוב ברנדס וגייל שורש, שהפסידו בסיבוב הקודם (27.2.24) לאיציק רוכברגר, ראש העיר המכהן. כול אחת מהן עומדת בראש סיעה בת 3 מנדטים במועצת העיר, אבל הסגנונות שונים: בעוד גייל שורש מובילה קו משפטי, שמאתגר את ראש העירייה בעתירות מנהליות ובוועדת הביקורת שהיא עומדת בראשה, מקסימוב ברנדס מתמקדת בפעילות שטח יומיומית.

הסיעה שלה, שכוללת את חברי מועצת העיר דן רוק ואהד בלייר, היא המיליטנטית, התקיפה והקולנית ביותר בישיבות מועצת העיר, זו שפעם אחר פעם מצליחה להפר את שלוותו של ראש העירייה, רוכברגר, לעתים אף להוציאו מדעתו. הרפרטואר שלהם כולל הנחת עציץ על שולחנו באמצע הישיבה, סירובים לצאת מאולם המליאה, פיצוצי ישיבות ומלוא החופן ויכוחים וצעקות.

אבל ההתחלה הייתה בדיוק להיפך.

לאחר ניצחונו של רוכברגר בבחירות המוניציפליות, וחזרתו ללשכת ראש העיר בתום פסק-זמן כפוי בן 11 שנים, חתמה מקסימוב ברנדס על הסכם קואליציוני במרץ 2024 והצטרפה אליו כסגנית וממלאת מקום ראש העירייה, מחזיקת תיק החינוך.

האידיליה הזו החזיקה מעמד בקושי חמישה חודשים, והתפוצצה בהדחה רוויית השמצות הדדיות במועצת העיר (ספטמבר 2024) על רקע עימותים בין מקסימוב ברנדס לבין מנהלת אגף החינוך המקצועית, שלומית שפיגלבלט.

מימין – דן רוק, אהד בלייר, קרן מקסימוב ברנדס. צילום: פרטי

מקסימוב ברנדס אמנם סיימה את ההתמודדות על ראשות העיר ב-27.2.24 במקום האחרון מבין ארבעה מתמודדים ומתמודדות – רוכברגר קיבל 43%, גיא קלנר 22%, גייל שורש 21% ומקסימוב ברנס רק 14% – אבל ההערכה הרווחת היא, שפעילותה האופוזיציונית האינטנסיבית מאז ספטמבר 2024 חיזקה את אחיזתה בעיר.

“התוכנית המקורית של שלושתנו”, אומרת מקסימוב ברנדס על הפיכת סיעתה, ‘באה בטוב’, לאופוזיציה לוחמת, “הייתה לשבת בתוך הקואליציה ולהשפיע על חיי התושבים מבפנים. אחרי הניצחון של רוכברגר בבחירות, אמרנו שנכבד את ההכרעה הדמוקרטית, וניכנס לקואליציה מתוך מטרה לעשות שינוי. הכי קל היה לי להמשיך לקבל שכר, ולהישאר בתפקיד סגנית וממלאת מקום ראש העיר, אך המציאות טפחה על פנינו. זה התחיל מגילוי אי סדרים באגודות הכדורגל, עד כדי שחיתות, ולצערנו ראש העיר לא שיתף פעולה. סט הערכים שלנו לא תואם את שלו. הייתה ציפייה מאיתנו להיות חיילים, אבל זה לא האופי שלנו, אז החלטנו לא להתפשר וללכת עד הסוף עם הערכים והאמונה שלנו”.

בדיעבד, האם זו הייתה החלטה נכונה לפוצץ את מערכות היחסים בעירייה תוך חמישה חודשים בלבד, ולעבור לאופוזיציה לפני שהספקת להשפיע במשהו?

מקסימוב ברנדס: “זו הייתה ההחלטה הכי נכונה שקיבלנו, כי ברמת השרון יש רק איש אחד שקובע ומכתיב, ובפועל יכולנו להשפיע רק בשוליים. באופוזיציה אנחנו משוחררים, לא ‘יסמנים’, ואנשים נדהמים מהיכולת שלנו להוביל מלחמה בשחיתות ומאבק למען מנהל תקין. טוב שנכנסנו, וראינו דברים מבפנים, וטוב שמיהרנו לצאת החוצה”.

מה היית עושה אחרת מהנהלת העירייה הנוכחית?

“הדבר הכי חשוב זו ההתנהלות הכללית, שכיום איננה דמוקרטית, אנו נתקלים בהתנהלות בעייתית של ראש העיר בהיבט זה. הוא מבטל ישיבות שלא כדין, שולל זכות הצבעה מחברי אופוזיציה, עתרנו בעניין הזה לבית המשפט והוא התערב והחזיר לנו את זכות ההצבעה”.

התושבים אינם מתעניינים יותר ברמת הניקיון בעיר, ובאיכות החינוך, מאשר בקטטות בין הפוליטיקאים במועצת העיר?

“לא מדובר בקוסמטיקה, אלא בסוגייה מהותית, כי כשמנהלים עירייה באופן כזה מצטברות בעיות לכול אורך הגזרה. במובן זה, אני כראשת עיר בעוד שנתיים וחצי, מתכננת לעשות מהפך דמוקרטי ברמת השרון. כאשר יש מכרז ליועץ משפטי, ויש מועמד אחד יחיד לתפקיד הכי רגיש בעירייה, זה לא יעלה על הדעת. לא יהיה דבר כזה אצלנו. המערכת המקומית חולה, בדיוק כמו המערכת הארצית, אז במקום לחכות שמישהו יתקן אנחנו נתחיל לתקן מלמטה ברמת השרון כך שהעירייה תהיה שקופה ונקייה”.

קרן מקסימוב ברנדס, יצחק רוכברגר ויעקב קורצקי. צילום ארכיון: ליאור שמחי

את ידועה בעצמך כאישה ריכוזית, שיודעת גם לריב, אז פתאום כשתיבחרי לראשת עיר תהפכי את עורך ותנהלי את העירייה בהרמוניה ליברלית-דמוקרטית, ולא כפי שאת תראי לנכון? 

“יעידו כול מי שעבדו איתי בעירייה, שאמנם רציתי להותיר חותם, אך עשיתי זאת במנהיגות משתפת. עובדי עירייה מדברים איתי עד היום על תקופתי כמחזיקת תיק החינוך. אני לא מסתתרת מאחורי עדינות יתרה, וכן, אני ‘שופל’, אבל מובילה אג’נדה ומיישמת אותה בשקיפות ובשיתופיות, ובאופן דמורטי, הדברים אינם סותרים זה את זה. אני רואה את עצמי כאישה חזקה ומובילה, וזה לא סותר שקיפות ודמוקרטיה, ההיפך הוא הנכון”.

מערכת החינוך ברמת השרון, שסביבה פרצה הקטטה הגדולה שלך עם איציק רוכברגר, כאשר הוא התעקש לתת למנהלת אגף החינוך גיבוי מולך, דווקא קוצרת שבחים, הישגים ופרסים?

“זו בדיוק הנקודה – הפער בין ציונים לבין המציאות בשטח. בעיר עם מצב סיוציו אקונומי כמו רמת השרון, אבוי אם לא נזכה בפרסים. אבל צריך לזכור שיש פה הורים עם כיס עמוק, כאלה שיכולים לממן העשרות וחוגים ושיעורים פרטיים, לעתים בהיקפים בלתי נתפסים. אני בעצמי אימא לילדים בחטיבה וביסודי, ומעמידה לרשותם מורים פרטיים, כי אין מספיק מורים איכותיים ואין מספיק משאבים לחינוך עירוני ברמת השרון. למשל, העירייה לא תומכת באופן יעיל בחטיבות וביסודיים, והרבה כסף הולך למקומות לא נכונים. מבזבזים כספי ציבור על תוכניות ספורדיות חסרות משמעות, במקום לתת יותר עומק, ולהשקיע יותר בצוותים”.

יש לך דוגמאות?

“יש בשפע. למשל, חסרה חטיבת ביניים שלישית ברמת השרון, כיום לומדים כמעט 1,000 ילדים בכול חטיבה, 40 בכול כיתה, וחסרים מורים. אותי לא מעניין התירוץ, שחסרים מורים בכול הארץ, כי בעיר אטרקטיבית ובעלת יכולות כמו רמת השרון אני מצפה שיהיה תקצוב משמעותי שימשוך אלינו מורים איכותיים. ומה עושים כיום? בדיוק להיפך! בתקציב 2026 של העירייה יש קיצוץ בשעות תש”ר, שזה ראשי תיבות של תוספת שעות רשות מקומית – כלומר קיצוץ בשעות הלימוד שאנו נותנים לילדים מעבר לשעות שמממן משרד החינוך”.

אבל תקציב החינוך של עיריית רמת השרון, שעומד על כרבע מיליארד שקלים בשנת 2026, הוא מכובד בכל קנה מידה בישראל.

“תקציב החינוך העירוני יפה, זה המון כסף, אך הרוב הולך לגדילת משכורות. צריך יותר מורים, ויותר עומק, ולא להשקיע את הכסף למשל בתוכנית ‘מגמות’ שזו העשרה חסרת ערך בעיניי. זה בדיוק הפער בין ציונים גבוהים, לבין חינוך אמיתי של הילדים, והפער הזה הוא עצום בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים ברמת השרון. חטיבות עלומים וקלמן מתפוצצות מעומס, מתפוררות, וחוות אלימות יומיומית. אומרים שבעתיד תקום קריית חינוך בשכונת נווה גן, אבל עד אז, תלמידות ותלמידי רמת השרון הנוכחיים יהיה כבר בצבא”.

ראש העיר הנוכחי, איציק רוכברגר, נבחר רק לפני כשנתיים. בתי ספר חדשים לא מקימים בשנתיים וגם לא בארבע שנים. 

“ראש העיר הקודם, אבי גרובר, הקים שני בתי ספר יסודיים – עומר ויעל רום. הטענה שלי היא, שלרוכברגר ולאגף החינוך אין תוכנית. נכון שזה לוקח זמן, אבל תנו לי תוכנית לחטיבת ביניים חדשה בתוך העיר הוותיקה, ולא רק לחטיבה חדשה שתיפתח בעוד חמש שנים ממזרח לכביש 5, בשכונת נווה גן הרחוקה. יש לי גם ביקורת אדירה על התרחקות אגף החינוך, שהעתיק את משרדיו למגדל במתחם ביג גלילות, מה שמצריך הורים לנסוע לשם לקבלת קהל ולחפש חנייה במקום שיהיה להם קל. זה לא מקרי – זה מסמל את ההתרחקות של אגף החינוך מהשטח. המבנה הישן של אגף החינוך, שהתפנה בעקבות המעבר לביג גלילות, יכול לתת תשובה לחטיבת ביניים חדשה בלב רמת השרון. אבל במקום לקבל אוויר לנשימה לחטיבות, אנחנו מקבלים מהנהלת העירייה תשובות עמומות”.

מצד שני, אגף החינוך מקבל קהל כיום במשרדים מודרניים ומכובדים, וכתוצאה מכך בתוך העיר התפנה מבנה ישן לשימוש הציבור. 

“על פי הערכות שמאים ואנשי מקצוע, שבהם נועצתי, ראש העיר ויתר על 1,000 מ”ר במגדל השני (העתידי) בביג גלילות כדי לזרז את העברת משרדי אגף החינוך למגדל הראשון (הקיים), וזה עלה לקופת העירייה כחמישים מיליון שקלים. מה היה כול כך דחוף להעביר לשם את אגף החינוך ולהפסיד חמישים מיליון שקלים? הבהלה לבצע את המהלך, בלי הסבר מניח את הדעת וללא אישור מועצת העיר, זה מנהל לא תקין. אנו שוקלים להגיש עתירה מנהלית בעניין הזה”.

איך תטפלי באלימות בבתי הספר שזו, כמובן, תופעה כלל ארצית?

“למשל דרשנו תקצוב נוסף למדריכי מוגנות בהפסקות. כיום יש מדריכת מוגנות אחת לכול בית ספר על יסודי, שזה יחס של מדריכה אחת לאלף ילדים. היא מצליחה להגיע אולי לחמישים ילדים. אני מקבלת את הדיווחים מהשטח, הסביבה של ילדינו אלימה, ואין מענה. אין לי תלונות למורים, הם עושים את המקסימום, הבעיה שהכסף הולך למקומות אחרים. התיכונים, שמתוקצבים בשיטה שונה, מצליחים להתמודד טוב יותר. הבעיה היא בחטיבות הביניים ובבתי הספר היסודיים, ששם השורה התחתונה הם הציונים, וזה לא חינוך בעיניי”.

מה תעשי שונה ברובעים השונים של רמת השרון?

“לרובע הדר אין מתנ”ס ייעודי, ואני אטפל בזה באופן מיידי. בשכונת מורשה וברובע הדר יש אטרף של בנייה, התחדשות עירונית ופינוי בינוי, ויש סכנות בטיחותיות יומיומיות שאינן מטופלות. גם אין הנגשה לנכים באזורי הבנייה. בנייה זה חשוב, וזה ייתן עתיד לעיר הוותיקה, אבל איפה השירותים התומכים? בשכונת מורשה יש בנייה מאסיבית למגורים, אבל אין תומכי מסחר, והם צריכים לנסוע לרחובות סוקולוב ואוסישקין. בנייה היא אמצעי לשפר את מצב העיר, ואנו מפספסים את ההזדמנות הזאת. גם בנווה גן צריך לשהות גישה. התושבים שם מרגישים כמו ילדים חורגים של רמת השרון. לא רק בגלל המרחק הגיאוגרפי, אלא בגלל שלא מקבלים שירותים עירוניים כמו במרכז העיר, והרי מגיע להם לקבל אותה רמת שירות”.

חוץ מאשר להצביע על מה שלא תקין בעיניכם, וכמובן למתוח ביקורת על ראש העירייה, שזה התפקיד הקלאסי של אופוזיציה בשלטון המקומי, האם אתם מצליחים גם לעשות משהו שמשפר את חיי התושבים בפועל בקדנציה הנוכחית?

“סדר היום שלנו, כסיעת אופוזיציה, מורכב משלושה נתיבים: יוזמות למען התושבים; קשר יומיומי עם הציבור; ומלחמה בשחיתות ולמען מנהל תקין. במסגרת זאת טיפלנו בפינוי רכבים נטושים, וכאשר המוקד העירוני לא סיפק מענים, אנחנו ענינו לתושבים. במלחמת שאגת הארי ניהלנו פעילות לגיל השלישי, ולהורים לילדים, אצלי בבית. יחד ניקינו שחיתות בעמותות הכדורגל ברמת השרון, ולמרות שהופעל עלינו לחץ מטורף, באנו עם תוכנית הבראה למחלקות הנוער והילדים. אנו עסוקים מאוד גם בצרכי הגיל השלישי, ובאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ברמת השרון, והצלחנו לייצר עבורם הנחות במרכזי הספורט. לאחרונה ראש העיר חנך, ביחד איתי, פעילות לגיל השלישי בפארק הנביאים, כי זו הייתה יוזמה שלי. שלושתנו – אהד בלייר, דן רוק ואני – משקיעים המון זמן בעיר, נמצאים בכול מקום, ובמקומות שצריך אותנו אנחנו מתפקדים כמו עירייה מקבילה ועושים זאת באהבה ובתשוקה. אהד בלייר, דן רוק ואני זה אגרוף אחד”.

בשורה התחתונה, מה יהיה השינוי הכי גדול, שמסוגל להביא האגרוף הזה?

“המטרה הראשית שלנו היא לחולל מהפכה בקשר עם התושבים ובשירות. עם כול הכבוד לגינון – כול תושבת ותושב רוצים שייראו אותם”.

את באמת מאמינה שתצליחי לחולל מהפך ברמת השרון ב-2028?

“השופל עובד גם באופוזיציה, ושום דבר לא יעצור אותי, אני אהיה ראשת העיר הבאה”.

באה בטוב??? קרן מקסימוב ברנדס בשלטי חוצות בבחירות המוניציפליות בפברואר 2024. צילום: שרון אונליין