שרת התחבורה מירי רגב הנחתה את גורמי המקצוע במשרד התחבורה לבחון את הסבת נתיבי התחבורה הציבורית בערים לנר”תים (נתיב רב תפוסה), הכינוי המקצועי של “נתיב פלוס”, כך פורסם ב”גלובס”.

אם הדבר יעבור, רגב תגרום לכך שבנתיבי התחבורה הציבורית בערים ייסעו גם כלי רכב פרטיים עם מספר נוסעים שייקבע בתמרורים, כפי שיש היום בין השאר בנתיבי איילון ובכביש החוף.

אלא שבעוד שיש היגיון מסוים בהפעלת נתיבים כאלו בכבישים הבינעירוניים, ששם יש די קיבולת להכניס גם מספר מסוים של כלי רכב פרטיים לצד האוטובוסים, הרי שבערים אין פריווילגיה כזו. הקיבולת בערים נמוכה יותר, תדירות האוטובוסים אמורה להיות גבוהה הרבה יותר, והכנסה של כלי רכב נוספים לתוך הנתיב תפגע בהכרח בשירות התחבורה הציבורית, המקרטע כבר כיום.

בעיה נוספת ביוזמה המקוממת היא שאין אכיפה אלקטרונית לנתיב פלוס, בשונה מנתיבי תחבורה ציבורית (נת”צים). למעשה, האכיפה בנתיב פלוס כוללת רק את אופנועני המשטרה, ובעתיד תכלול גם פקחים של משרד התחבורה. אלא שכבר היום הם נמצאים במחסור ביחס לנתיבי פלוס הקיימים, והאכיפה לעמדת משרדי הממשלה לא מספקת. לכן, בפועל, כמעט ולא תהיה אכיפה בנתיבים אלו. לעומת זאת נת”צים בערים נאכפים בקלות על ידי מצלמות שמציבות העיריות.

גם ההצדקה הכלכלית להשקעה של מיליארדי שקלים בהקמת נת”צים בערים (שבעה מיליארד שקלים בחומש הנוכחי למשל), יורדת באופן משמעותי כשמדובר על נתיב שנוסעות בו גם מכוניות פרטיות, בניגוד למקובל.