ירון (שם בדוי) הוא בחור בן 30 שהגיע אליי לטיפול עם בקשה להשתחרר מהתקיעות בתחום הזוגיות.

נפגשנו פעם בשבוע במשך ארבעה חודשים, ואז התקיימה פגישה שהתחילה כך: "אני לא יודע על מה נדבר היום. הראש שלי ריק ממחשבות. וחוץ מזה- לא קרה שום דבר מיוחד השבוע…"

אחרי שאמר את הדברים, שתקנו יחד מספר רגעים. הבטנו זה על זו, חייכנו.

מה עושים כש"אין על מה לדבר"? לא מדברים במשך 50 דקות?

השתיקה של המטופלים שלי תמיד מרתקת אותי. היא יכולה להיות שתיקה נעימה, מעיקה, מביכה, משעממת ולעיתים- מאיימת.

אבל היא תמיד מספרת סיפור. חושפת משהו שלא יכול להיחשף כשמדברים וממלאים את החדר במילים.

הרגשתי שירון מחכה שאתן אישור לשתיקה שנוצרה. שאקבל בהבנה את העובדה שהיום הוא לא יגיד פה כלום. רק ישתוק. אז שתקנו יחד עוד קצת…

שאלתי את ירון: "מה השתיקה הזו רוצה להגיד? מה המונולוג שהיא רוצה לשאת על הבמה?" (טכניקה בפסיכודרמה שירון כבר התנסה בה במפגשים קודמים).

ירון דיבר מתוך התפקיד: "אני, השתיקה שמגיעה כשהראש של ירון ריק ממחשבות. פשוט לא חושב על שום דבר. או כשירון חושב על המון דברים באותו הזמן ולא מצליח לעשות סדר במחשבות. אני באה כדי לעצור אותו מלהגיד שטויות, ודברים מוזרים שאחר כך הוא מתחרט עליהם".

שאלתי את ה"שתיקה"-האם היא מגיעה גם כשירון חושב שיש ממנו ציפיות לספק משהו בשיחה, להרשים? והשתיקה ענתה שכן.

אמרתי ל"שתיקה" שנדמה לי שירון מגיע אליי במחשבה שעליו להיות מוכן ומאורגן במחשבותיו. לספק לי משהו בשיחה, להרשים אותי, ולא לבזבז זמן מהמפגש.

השתיקה: "כן, זה נכון. והיום הוא לא מצליח להגיד כלום, אז אני באתי (ירון חייך ופרש ידיים לצדדים) טמטום מצידו שהוא נותן לי ככה לבזבז את הזמן?".

כשירון יצא מתפקיד השתיקה, הוא שיתף שנזכר פתאום בסיטואציות שקרו לו בעבר בעולם הדייטינג. במצבים מוזרים ומביכים עם נשים שרק הכיר. החוויה הזאת של ראש ריק ממחשבות, ושתיקה ממושכת ומביכה.

"אני יושב מול הבחורה הזאת וחושב לעצמי- אין לי על מה לדבר איתה, אין לי שום דבר מעניין לספר על עצמי. אני ממש רוצה להגיד משהו אבל בסוף יוצא שאני רק שותק…ואני שונא את זה".

הדר פז. צילום: סתיו שניידר אשוח

במפגש שאחרי, ירון ביקש לעסוק בסוגיית השליטה בחייו. הוא תיאר את תחושת השליטה המרגיעה שהוא חש כאשר מגיע מאורגן במחשבותיו לסיטואציה בינאישית. כמו בתסריט כתוב מראש, הוא מנתב את השיחה לאן שרוצה.

סימנו לעצמנו נושאים חשובים להמשך עבודה, שנבעו מתוך חקירת השתיקה: הדימוי העצמי של ירון והתפיסה שלו את עצמו בסיטואציות בינאישיות. הספונטניות והיכולת "לאלתר" כשאין תסריט זמין או מאורגן.

ובעיקר המשכנו לחוות יחד את כוחו של הרגע, את "הכאן ועכשיו".

במובנים מסוימים, השתיקה הזו אפשרה פריצת דרך בטיפול. ירון החל להתבונן בסקרנות על אינטראקציות שיש לו עם נשים, על מצבים בהם חווה חוסר-שליטה, ובעיקר על מקומה של הספונטניות במפגשים שלנו, וגם מחוץ להם.

כשנכנס אליי לחדר אדם, אני משתדלת להיות חפה מציפיות ומתסריטים ידועים מראש. זהו מפגש. עין פוגשת עין, לב פוגש לב. מה שמגיע לחדר הוא הדבר שמגיע: עייפות. בלבול. שתיקה. אי-ידיעה.

זהו הדבר שאיתו אנחנו עובדים, חומר הגלם שמגיע למפגש ואותו אנחנו לשים, חשים ומעבדים.

וכמה מרתק כל זה, שבתוך ה"אין לי מה להגיד" נאמר כל כך הרבה…

הסיפור מוצג בהשראת סיפורי מטופלים, כל הפרטים המזוהים שונו- על מנת להבטיח שמירה מלאה על פרטיותם.

הדר פז- מוסמכת MA בהתמחות פסיכודרמה, טיפול נפשי באמצעות אומנויות למתבגרים ומבוגרים.

הקליניקה בהרצליה

לייעוץ טלפוני ראשוני חינם: 054-5797773

לאתר: https://lp.vp4.me/cp5z