ההיסטוריה לא משקרת: ועדי הורים עירוניים, בכל רחבי הארץ, רשמו במשך השנים הישגים משמעותיים. אחד הוועדים שנחשב לעוצמתי יחסית היה, משך שנים ארוכות, ועד ההורים העירוני ברמת השרון.

אופייה של האוכלוסיה הכתיב זאת – רובה ממעמד סוציואקונומי והשכלתי גבוה. תושבות ותושבים, ששמים את חינוך ילדיהם בראש סדר העדיפויות, ויכולים להרשות לעצמם להיאבק על טיפוח ופיתוח מערכת החינוך בעיר בכל האמצעים החוקיים, הציבוריים והמשפטיים, שעומדים לרשותם.

על רקע זה, בלטה לאחרונה התגובה הפושרת, המכילה והמאפשרת של יושבת ראש הנהגת ההורים בעיר, מאיה נוי בר-שלום, כלפי דרישתו של ראש העירייה, יצחק רוכברגר, מאגף החינוך לקצץ 17 מיליון שקלים מהצעת התקציב שלהם לשנת 2024. בתגובה ששלחה יושבת ראש הנהגת ההורים למערכת “שרון אונליין” לא היה אפילו רמז לכך, שההורים מתכוונים להיאבק נגד קיצוץ בחינוך, או לפחות לכנס דיון דחוף ולדרוש מראש העירייה להימנע מהקטנת תקציב החינוך.

“ככל שיש צורך בהקטנה של ההוצאה על חינוך בתקציב 2024”, נאמר בתגובת הנהגת ההורים, “אזי יש לשקול בחיוב הקמה של מינהל חינוך עירוני שיאגם משאבים ויסייע להתייעלות תקציבית שתצמצם פגיעה בשירותי החינוך לתושבים”. כלומר, הנהגת ההורים היישובית מבינה כי “יש צורך בהקטנה של ההוצאה על חינוך בתקציב 2024”, או לפחות חיה בשלום עם קיצוץ כזה, והיא בסך הכול מבקשת “לשקול בחיוב” צעדים אשר “יסייעו להתייעלות תקציבית שתצמצם פגיעה בשירותי החינוך לתושבים”.

התגובה מפתיעה. מתי הנהגת ההורים ברמת השרון – דווקא ברמת השרון – הביעה הבנה ואמפתיה, כל כך מהר ובקלות, לאפשרות של “פגיעה בשירותי החינוך לתושבים”? האם כונסה הנהגת ההורים לדיון בנושא זה לפני ששוגרה תגובה אשר בפועל נותנת גיבוי לראש העירייה לקצץ? האם דרשו הסברים מיצחק רוכברגר לגבי חלופות לקיצוץ בחינוך? אפילו רוכברגר בעצמו היה מתקשה לנסח, עבור הנהגת ההורים, תגובה כה נוחה ונעימה לו.

הנה כמה עובדות לגבי תקציבי החינוך ברמת השרון בעשור האחרון: בשנת 2015 עמד תקציב החינוך בפועל (ביצוע) על 126 מיליון שקלים. בשנת 2016 – 132 מיליון שקלים. בשנת 2017 – 145 מיליון שקלים. בשנת 2018 – 163 מיליון שקלים. בשנת 2019 – 172 מיליון שקל. בשנת 2020 – 169 מיליון שקל (ירידה של 3 מיליון שקלים בשנת הקורונה). בשנת 2021 – 177 מיליון שקלים. בשנת 2022 – 185 מיליון שקלים. בשנת 2023 – 199 מיליון שקלים.

בסך הכול גידול של כמעט 60% בעשור.

בשבועות האחרונים הפיץ רוכברגר גרסאות שונות על כך שהמנגנון העירוני התנפח במאות תקנים מיותרים. הוא עשה זאת, ככל הנראה, כדי להכין את הקרקע לפיטורים, קיצוצים והחלפת עובדי עירייה בעובדי קבלן. ספינים אלה הם שטויות במיץ עגבניות ככל שהדברים נוגעים למערכת החינוך בעיר. ברמת השרון נוספו בתקופה זו 120 סייעות (סייעת שלישית ולעתים שנייה) בגני הילדים, נוסדו כיתות תקשורתיות חדשות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז בכל בתי הספר היסודיים ונפתחו לראשונה גנים תקשורתיים לילדים עם הפרעות קשב. לפני כן, ילדים על הספקטרום האוטיסטי ברמת השרון, נסעו למוסדות חינוך במקומות אחרים בארץ. היום הם לומדים ליד הבית.

ועדי ההורים העירוניים ברמת השרון מילאו תפקיד חשוב וחיוני בתהליכים האלה של הרחבת שירותי החינוך בעיר. פעמים רבות הם דרשו, נאבקו ולחצו על ראש העירייה להגדיל את תקציב החינוך ואת שירותי החינוך. שתיקתם בימים אלה – רועמת, מוזרה ובעיקר מעלה סימני שאלה.