ועד הורי “הגן של חגית”, ברחוב קלישר בהרצליה, פנה אל המקומון הדיגיטלי, שרון אונליין, בשאלה: “האם יש סיכוי שתרצו לעשות כתבה על הפקרת הילדים הרכים שלנו על ידי עיריית הרצליה?!”.

“בשביל זה אנחנו כאן”, ענינו.

מכתב אישי בהול, ששיגרו הורי הגן, בו לומדים 69 ילדות וילדים בני 0-3 שנים במרכז העיר, מטלטל ומרגש מאין כמוהו. במכתב מפצירות האימהות, שלא לומר מתחננות, בפני יריב פישר להעביר את הילדים למבנה עירוני ממוגן עד יעבור זעם, ולא לבזבז את הזמן בהיוועצויות, ישיבות, דיונים וטיעונים פורמליים.

“אנו רואים בעירייה אחראית לילדינו ולנו, לשלומנו ולבריאותנו – הפיזית והנפשית כאחד”, כתבו ההורים לראש העיר. “כידוע לך, הרצליה נמצאת עמוק במעגל האש, הטילים והכטב”מים. כל יום ללא מרחב מוגן – הוא בלתי נסבל”.

פעוטון ותינוקייה

רחוב קלישר ממוקם בקרבת צומת הרחובות סוקולוב והדר, כלומר בנקודת מפגש בין מרכז העיר הרצליה, לבין הצד המזרחי של שכונת הרצליה הירוקה, הוותיקה.

בגן מטופלים ולומדים 69 ילדים וילדים בשלוש קבוצות, של עד גיל שלוש: קבוצת תינוקייה, קבוצת ביניים וקבוצת “בוגרים”.

בעלת הגן, חגית עוז, מכנה את המקום “אשכול של אהבה”. הבעיה: במבנה הגן אין מרחב מוגן תקני, והילדים והצוות נאלצים להסתתר באזעקות במרחב “הכי מוגן”, מסדרון ללא חלונות מתחת לגג רעפים.

“מדובר בגן של חגית, גן פרטי”, כתבו לנו מוועד ההורים, ל”לא מיגון מפני טילים – וזה אנדרסטייטמנט של החיים. התיאור שלו היא תקרת רעפים בלי חדר פנימי, והגן מלא בחלונות. כלומר, יש 69 ילדים בגן שאין להם לאן ללכת, כשיש אזעקה. כידוע לכם, הרצליה התקרבה למעגל האש בגלל גלילות, ויש יותר אזעקות לאחרונה”.

עשיתם משהו בעניין?

אחת האימהות בוועד: “חגית, המנהלת של הגן, פנתה לעירייה שתעזור לה למצוא מבנה חלופי. גם אנחנו, ההורים, העברנו מכתב בהול לעירייה – אך ללא הועיל. הייתה לפחות פנייה אישית אחת של אמא בגן אל ראש העיר, יריב פישר, וגם זה לא עזר”.

מה ניתן לעשות?

“אנחנו מבינות מבינה את המורכבויות, אבל חשוב לציין שעיריית כפר סבא, הנחתה את הגנים הפרטיים לעבור למבנים עם מרחבים מוגנים. אני אשמח אם איכשהו תוכל לעזור לנו בזה? כי אני באמת אובדת עצות, הגיעו מים עד נפש, אז חשבתי שאולי התקשורת יכולה לעזור”.

ועד הגן צודק בעניין כפר סבא: ראש העיר כפר סבא, רפי סער, הורה להעביר את כול הגנים הלא ממוגנים למבנים עירוניים עם מרחבים מוגנים – כולל גנים פרטיים – ובמהלך יעיל ומהיר בנה או הציב ממ”דים בכול המבנים הבעייתיים. כיום 100% מגני הילדים בכפר סבא ממוגנים (להבדיל מבתי הספר, שם יש פערי מיגון משמעותיים, בדיוק כמו בהרצליה).

תגובת העירייה

עיריית הרצליה הגיבה כך: “עיריית הרצליה אחראית לכך שמוסדות החינוך העירוניים יפעלו בהתאם להנחיות פיקוד העורף. למרות שמדובר בעסק פרטי, ולא עירוני, פעלנו להבאת מהנדס, מטעם פיקוד העורף, כדי שיבחן את המבנה וייתן המלצותיו לאפשרויות ההתגוננות במצב הנוכחי (מצב 1) – קרי, הכי מוגן שיש, כפי שנוהגים בכל מוסדות החינוך. לאחר קבלת המלצותיו, נבחן דרכי הפעולה העומדות בפני הנהלת הגן. ראוי לציין כי במידה והמצב הביטחוני מחמיר, ועולה לרמה 2, דואגת העירייה להעביר את כל הגנים הפרטיים למבני ציבור ממוגנים על מנת לאפשר המשך פעילותם”.

להורים יש גרסה לגמרי אחרת לגבי התנהלות העירייה. אחת האימהות כתבה בקבוצת הוואצפ של הגן: “כבר היה אצלנו המהנדס. הוא אמר שאנחנו גן במסוכנות גבוהה לפגיעת טילים, ואין לנו אפשרות למגן, בגלל קו מתח גבוה. אז מה עושים?”.

בעלת הגן, חגית עוז, מבהירה: הגן פועל ברישיון משרד החינוך והעירייה, לרבות אישור של מהנדס קונסטרוקטור לתחום הבטיחות.

“מבנה הגן אינו ברמת מסוכנות גבוהה”, מסבירה חגית עוז, “למעט העובדה שאין בו ממ”ד ויש גג רעפים ותקרת רביץ”. לדבריה, קצין בכיר מפיקוד העורף ביקר במבנה, ואיתר את המרחב המוגן הבטוח ביותר במבנה, אבל כמי שמנהלת את הגן עשרות שנים ופועלת למיגון מקסימלי של הילדים והצוות – היא מובילה מהלך משותף של 7 גנים פרטיים בעיר למציאת פתרונות מיגון מיטביים לרגל המצב.

מכתב אישי בהול, ששיגרו ההורים לראש העיר, יריב פישר, מעלה סימני שאלה כבדים: מדוע מורחת העירייה את הזמן במקום לתת פתרון מידי יעיל, שבהחלט נמצא בהישג יד.

מכתב ההורים

ההורים שיגרו מכתב אישי אל ראש עיריית הרצליה, יריב פישר, באמצעות אימייל, תחת הכותרת: “בקשה בהולה ביותר להעברת ילדינו הרכים לאזור מוגן בשעת מלחמה”.

“בשם הורי הפעוטות והילדים הרכים בגן של חגית, הממוקם ברחוב קלישר 4, אנו פונים אליך בתחושות ייאוש ופחד כדי להביע את דאגתנו הרבה לחיי ילדנו היקרים לנו מכל. אנו ערים למאמץ שנעשה בעירייה, לפגישה שהתקיימה ברשות למיפוי רמת המסוכנות של הגנים הפרטיים בעירייה, ומודים על כך. יחד עם זאת, אנו חשים שאין זמן ולא ניתן להמתין. כידוע לך, חלה החרפה במצב. בין היתר, נפלו שני שברי יירוט בהרצליה אשר גרמו לנזק רב, זאת בנוסף להתגברות האזעקות באזורנו. הרצליה נמצאת עמוק במעגל האש, הטילים והכטב”מים”.

“הגן של חגית, שהינו מהוותיקים בעיר, פעיל 32 שנה ופועל ברישיון משרד החינוך. מאז 2013 יש לו רישיון לשימוש חורג ופטור ממ”ד. בגן 69 ילדים וילדות ו- 16 נשות צוות, גם הן תושבות העיר הרצליה.
הגן מלא בחלונות, המבנה ישן ובעל תקרת רביץ וגג רעפים. הגן ללא מרחב מוגן או יכולת להגיע לאיזור בטוח, דהיינו, אין חדר מדרגות או חדר פנימי. המרחב ‘הבטוח ביותר’ בגן, הוגדר על ידי קצין מפיקוד העורף. מדובר בקיר פנימי, או מסדרון המטבח של אחת הקבוצות, שאינו בטוח מחדירת שברי יירוט”.

“נוסיף כי אין אפשרות להניף ממ”ק יביל, בשל קו מתח גבוה, ואין תנאי גישה להוביל ולהניף מטען חורג כגון מרחב מוגן מוסדי בגודל 15 מ”ר. משכך, אנו מבקשים ממך, בכל לשון של בקשה, תחינה ודרישה: להעביר את גננו למתחם עם מרחב מוגן באופן בהול. להבנתנו, ישנו גן עם מרחב מוגן ברחוב בן סרוק, פנוי ומוכן למעבר. צוות הגן שלנו כבר החל בהכנות מצדו על מנת לבצע את המעבר בצורה חלקה ומהירה. עוד הבנו, כי העירייה מסרבת לאפשר את המעבר האמור בשל רמות הכוננות הרשמיות, שחולקו לעירנו על ידי פיקוד העורף. סיבה זו אינה מקובלת עלינו כלל וכלל”.

“בשעה שכזו, בעת מלחמה ומאבק, על כל הנוגעים בדבר לעשות את מיטב ומירב המאמצים על מנת לספק הגנה על חיים, על שגרת חיים, ועל שפיות. כאמור, הנטל על ההורים הוא בלתי נתפס. אנו מבקשים מהעירייה שלא להיאחז בפורמליות ובנימוקים ביקורתיים. לא ניתן להפקיר פעוטות חסרי ישע ולשתק את הוריהם מעבודה. זו העת למאמץ משותף וחשיבה יצירתית על מנת למצוא פתרון לגנים שאינם ממוגנים. זו היא אינה העת לניסוח מכתבי מענה, גרירת פגישות וקיום דיונים. אנא ממך, פעל היום, על מנת שכבר בתום ימי החופש של סוכות, נוכל לעבור למקום בטוח ושקט לילדינו”.

המכתב, שהעתקים ממנו נשלחו גם אל סגנית ראש העירייה מסיעתו של פישר, מחזיקת תיק החינוך, גלילה יבין, ואל מנכ”לית העירייה, מעיין ספיבק, מסתיים בקביעה ברורה: “אנו רואים בעירייה אחראית לילדינו ולנו, לשלומנו ולבריאותנו – הפיזית והנפשית כאחד. זו אינה פנייה לשם פתיחת תכתובת שתבזבז זמן. כל יום ללא מרחב מוגן הוא בלתי נסבל. אנו מבקשים מענה מידי, מהיר ושלם ומתן הוראה והנחיה להעברת הגן למרחב הבטוח באופן מידי. בברכה, ועד הורי גן חגית בשם כלל ההורים”.