שלושה צוותים של אנשי חינוך ברמת השרון פיתחו שלוש אפליקציות שנועדו להפוך את ערכי האמנה החברתית העירונית לכלים מעשיים. כל צוות התמקד בקבוצת הגיל שאיתה הוא עובד – מילדי הגנים, דרך תלמידי חטיבות הביניים ועד בני הנוער בתיכון.

המיזמים נולדו במסגרת נבחרת עירונית שיזם והוביל מינהל החינוך ברמת השרון, כחלק מהאמנה העירונית לאחריות חברתית ובדגש על התמודדות עם דחייה חברתית וחרמות. הפעילות מקודמת בשלושה רבדים משלימים – תלמידים, צוותי חינוך והורים – מתוך תפיסה ששינוי חברתי מחייב מעורבות של הקהילה החינוכית כולה.

Safe Flow: הכתובת שלא הייתה לו

אסף רגב, רכז מגמות האמנות, מורה לקולנוע ומנהל תחום הרובוטיקה העירוני בתיכון אלון, מפתח יחד עם יוסי אזן את Safe Flow – מערכת המיועדת לתלמידי התיכון ולצוותים החינוכיים.

הרעיון נולד מתוך חוויה אישית של רגב, כיום בן 50. "כילד וכנער שהיה בארון, בשנים שבהן לא דיברו ממש על גאווה, חייתי בתחושה קשה, עם המון שאלות ובלי דרך לקבל תשובה ברורה", הוא מספר. "השיח תמיד היה שלילי, ברמה של קללה או מחלת נפש. הייתי בתסכול מאוד רציני ובמצבים מאוד קשים".

Safe Flow נועדה להעניק לבני הנוער כתובת אנונימית לשאלות שהם אינם מוכנים להפנות למורה או למבוגר אחר. היא תציע מענה מדילמות יומיומיות ועד מצבי מצוקה, ותאפשר במקרה של סכנה גם לדווח ולהגיע לגורם המתאים בבית הספר.

"אני רוצה לתת לבני הנוער נקודת עוגן אמיתית", אומר רגב. "יש שאלות שהם לא תמיד יגיעו לשאול אותי כמורה, אבל הם רוצים להתחיל לברר. אפשר לשאול הכל ולקבל תשובה אמיתית וכנה, כדי לתת להם הרגשה שהם לא לבד".

התשובות לא יישאבו ממידע אקראי ברשת. המערכת תתבסס על תכנים מקצועיים שיוזנו אליה, ובהם הנחיות השירות הפסיכולוגי־יעוצי של משרד החינוך, תקנונים ומידע מגופים טיפוליים. בהתאם לנושא, היא תוכל להציע דרכי פעולה ולהפנות את התלמיד בלחיצת כפתור למוקדי סיוע.

חלק נוסף של המערכת מיועד לצוותי ההוראה. כאשר תלמיד משתף מורה במצוקה, המערכת תרכז עבורו במקום אחד את ההנחיות הרלוונטיות: כיצד לנהל את השיחה הראשונית, אילו שאלות לשאול, למי להעביר את המידע ומהם הצעדים הבאים.

"אי אפשר לצפות ממורה לזכור הכול בעל פה", אומר רגב. "זו כמות מטורפת של מידע, שחלקו נמצא בחוזרי מנכ"ל וחלקו באתר שפ"י. המורה צריך לקבל את הכלים בזמן שהתלמיד נמצא מולו".

לדבריו, האפליקציה לא נועדה להחליף את המפגש האנושי. "זו חייבת להיות מערכת שמגיעה יחד עם מערכי שיעור. שיחה פרונטלית והאפליקציה משלימות זו את זו. צריך לזכור כל הזמן שזה כלי בתוך מערכת החינוך ולא כלי עצמאי".

קודי: הדילמות מתחילות כבר בגן

הגננת ומובילת הגננות, הדר בן הרוש, פיתחה יחד עם רעות גרופי-גורי (גננת גן אגוז) ורוני בר משה (גננת גן יערה), את "קודי" – משחק הרפתקאות אינטראקטיבי לילדי טרום-חובה וחובה.

המשחק נשען בין היתר על הקוד האתי של גני הילדים בעיר, המשמש מצפן ליצירת תרבות מקצועית ואתית בגנים. הערכים המופיעים בו תורגמו לדילמות ולמצבים חברתיים המוכרים לילדים מחיי היום-יום.

במרכז המשחק עומדת דמותו של קודי, המציגה לילדים מצבים המוכרים מחיי הגן: חבר שנשאר לבדו, ילדים שאינם מוכנים לצרף ילד אחר למשחק או ילד שרואה שמציקים לחבר ומתלבט אם להצטרף או לבקש עזרה.

"הרבה מהדילמות שרואים בחטיבה ובתיכון מתחילות כבר מהגן", אומרת בן הרוש. "חשוב לנו לקחת את כל הנושא של ערכים והתנהגות אתית ונאותה ולעבוד עליו כבר בגיל הרך. זה השורש של כל הדברים".

הילדים צופים באנימציה ובעזרת הגננת בוחנים את האפשרויות ומשוחחים על דרך הפעולה המתאימה. "קודי שואל את הילדים מה הדבר הכי נכון לעשות, ומעלים דיון", היא מסבירה. "כדי שזה באמת יהיה מעניין עבורם הכנסנו גם אלמנטים של משחק הרפתקאות ופרסים שהם זוכים בהם בדרך".

המשחק בנוי מעשרה עולמות, שכל אחד מהם מוקדש לערך אחר ובהם: קבלת האחר, שמירה על פרטיות, חברות ושייכות, אמפתיה, כבוד לגוף ולמרחב האישי, אחריות קבוצתית ופתרון קונפליקטים. לצד הדילמות ישולבו גם כרטיסי שיחה ומשימות.

בהמשך מבקשות המפתחות ליצור בובת קודי ומרחב רגשי בגן, ולפתוח את המערכת גם להורים, כדי שיוכלו לתרגל עם ילדיהם דילמות מהבית וממגרש המשחקים.

גוד וויבס: הבעיה והפתרון נמצאים במכשיר

חן קפלן-טל, מחנכת כיתת ספורט, מורה למתמטיקה ורכזת פדגוגית ותקשוב בחטיבת הביניים עלומים, פיתחה עם עמיר לוי ונדב יעקובוביץ את אפליקציית גוד וייבס, שנועדה לסייע במניעת חרמות ואלימות בקרב תלמידי החטיבה.

הדחף לפיתוח האפליקציה התחזק לאחר שנער שהתאמן בג'ודו עם בנה שם קץ לחייו. "לקחתי את המקרה קשה. זה טלטל את כל מועדון הג'ודו", היא מספרת. "ומה שעוד קשה הוא שזה לא אירוע בודד. אנחנו רוצים למנוע את החרם הבא. מה אני אמורה לעשות כמחנכת? אני רואה את הכיתה כמה שעות בשבוע, ורוב הדברים קורים אחר הצהריים, בוואצאפ ובאינסטגרם. כמערכת אנחנו מאוד מוגבלים".

האפליקציה תחשוף את התלמידים לסיטואציות חברתיות מצולמות או כתובות ותאפשר להם לתרגל כיצד להגיב, מה לומר ולמי לפנות. כל תלמיד יצבור נקודות על ההתנסויות, ובין הכיתות תתקיים תחרות בית־ספרית שתעודד תרגול של התנהגות חברתית חיובית. על פי התכנון, המורים המקצועיים יקדישו לכך עשרה אחוזים מכלל השיעורים.

"הבעיה והפתרון נמצאים במכשיר", אומרת קפלן-טל. "אי אפשר לנתק את הילדים לגמרי מהמסכים, אבל אפשר לקחת את הכלי הזה ולתעל אותו לטובתנו".

לצד התרגול תכלול האפליקציה שני כפתורים נפרדים: האחד לדיווח על אירוע אלימות שאליו נחשף התלמיד, והאחר לפנייה אישית בנוסח "אני במצוקה, אני צריך עזרה". הפניות יועברו לצוות המקצועי בבית הספר כדי שיוכל לזהות את המקרה ולהציע מענה.

קפלן-טל מאמינה שתרגול הדברים יוביל לשיפור אמיתי: "אצל הרוב זה עניין של מיומנויות חברתיות ותרגול. בגלל הקורונה והמלחמות הם פחות ופחות יודעים לתקשר זה עם זה. באפליקציה הם יתרגלו איך מתנהגים, מה אומרים ולמי פונים בכל מצב".

אחריות עירונית

שלוש האפליקציות הן חלק ממהלך רחב יותר של מינהל החינוך ברמת השרון לקידום ביטחון ומוגנות, שייכות ואחריות חברתית. לצד האמנה העירונית למניעת חרמות והדרה חברתית והקוד האתי בגנים, פועלים בעיר גם תו תקן לשוויון מגדרי ולמיניות בריאה והתוכנית "עוברים למצב קשב", שנוספה השנה לבתי הספר היסודיים ועוסקת באיזון בין השימוש בכלים דיגיטליים לבין הרווחה הרגשית והחברתית של התלמידים.