הכיכר שבה חיכו מדי שבוע לעומר שם טוב תנציח גם את האיש שחזר כדי להציל אותו. בטקס הזיכרון לציון שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר, שנערך ביום שני, 5 באוקטובר 2026, ברחבת בניין עיריית הרצליה, הודיע ראש העיר יריב פישר כי הכיכר תיקרא בקרוב באופן רשמי "כיכר הרוקדים" ותשמש להנצחת אורי דנינו ז"ל.

כיום המקום מוכר בשם "כיכר הרוקדים", המופיע גם בפרסומי העירייה, על רקע פסל הדמויות הרוקדות שבמרכזו. הכיכר נמצאת בצומת הרחובות יהודה הנשיא ודוד רזיאל, ליד בית יוליאנה, בשכונת הרצליה הצעירה.

במשך המלחמה היא הייתה עבור רבים גם כיכר החטופים המקומית: המקום שאליו הגיעו כדי לעמוד לצד המשפחות ולדרוש את שובם של יקיריהן. כעת, לפי הודעת פישר, השם המוכר יקבל מעמד רשמי ולמקום תתווסף הנצחה הנוגעת ישירות לסיפורם של שלושת השבים מהרצליה.

הכיכר בשכונת הרצליה הצעירה, סמוך לביתו של עומר שם טוב, הפכה במהלך המלחמה למקום מפגש קבוע למען השבת החטופים. עומר, מיה ואיתי רגב, שלושת החברים ההרצליינים שנחטפו ממסיבת נובה, היו בלב המאבק המקומי. מיה ואיתי חזרו בנובמבר 2023. עומר נותר בשבי, והמפגשים בכיכר נמשכו.

אורי דנינו, תושב ירושלים, כבר הצליח להתרחק מאזור מסיבת נובה בבוקר 7 באוקטובר 2023. הוא בחר לחזור כדי לחלץ את עומר שם טוב ואת האחים מיה ואיתי רגב, שאותם הכיר זמן קצר קודם לכן. הוא מצא אותם והעלה אותם לרכבו, אך במהלך ניסיון ההימלטות מחבלי חמאס תקפו את הרכב והארבעה נחטפו לעזה.

מיה ואיתי שוחררו בנובמבר 2023. דנינו נרצח בשבי חמאס באוגוסט 2024, לצד חמישה חטופים נוספים. רס"ר אורי דנינו היה בן 25 במותו והובא למנוחות בהר הרצל. עומר שב לישראל בפברואר 2025, אבל מי שחזר לקחת אותו מתוך התופת לא זכה לשוב. סיפור הגבורה של אורי הוא חלק בלתי נפרד מסיפורם של שלושת החברים שעבורם התכנסה הכיכר.

לאחר שחרורו כתב עומר בפוסט שהקדיש גם לדנינו: "אורי בזכותך אני כאן". את המילים האלה אפשר לקרוא היום גם לצד התמונות מהכיכר: התושבים שחיכו לעומר זכו לפגוש אותו שוב, ובאותו מקום יישמר, לפי הודעת ראש העיר, גם זכרו של מי שחזר כדי לחלץ אותו. לדף ההנצחה של אורי דנינו באתר יזכור.

בכתבת שרון אונליין על "ילד השמש של הרצליה", שפורסמה בינואר 2025, תוארה העיר שהתגייסה סביב משפחת שם טוב. מאחורי פניו של עומר שעל השלטים היו חיים שנעצרו: בן צעיר לשלי ומלכי, בוגר תיכון ראשונים, צעיר שעבד וחסך לטיול הגדול. בכיכר ביקשו להזכיר שהבחור הזה צריך לחזור הביתה.

אחד הרגעים שנשמרו בארכיון שרון אונליין התרחש במוצאי שבת, 2 במרץ 2024. מיה רגב, שכבר חזרה מעזה, דיברה בכיכר על חברה שנותר שם. בכתבה ובסרטון שפרסמנו למחרת היא סיפרה בדמעות על העזרה שנתן לה ועל הדאגה שאינה עוזבת אותה. "הלוואי שבשבת הבאה יהיה כאן איתנו", אמרה.

המשפט הזה החזיק בתוכו את הזמן המיוחד של הכיכר. החיים בעיר המשיכו, אבל שם עוד ספרו את הימים עד למפגש הבא, בתקווה שבפעם הבאה עומר יעמוד לצדם. מיה כבר הייתה בבית, ובכל זאת חלק מהסיפור שלה נותר תלוי בחזרתו של החבר.

צפו: מיה רגב מדברת על עומר בכיכר, מרץ 2024

ב-31 באוקטובר 2024 הגיעו לכיכר מאות אנשים לציון יום הולדתו ה-22 של עומר. זה היה יום הולדתו השני בשבי. גם מיה ואיתי היו שם, ולצדם ריטה, חברת המשפחה, ודודו טסה. ריטה שרה  את "מחכה" לעיני הקהל הדומע.

צפו: ריטה שרה לעומר "מחכה" בכיכר

צילום: זאב ינאי. מתוך ערוץ היוטיוב של שרון אונליין.

ואז הגיע המפגש שחיכו לו. ב-13 במרץ 2025 עמדו עומר, מיה ואיתי מול מאות האנשים בכיכר, עם סצינת סיום מהסרטים. עומר היה שם, והאנשים שבאו לקרוא לשחרורו יכלו לראות אותו ולשמוע אותו.

אחת התמונות מאותו ערב הראתה את עומר מעניק לאמו שלי כתר. תמי זיתן, שהגיעה לכיכר שבוע אחר שבוע, סיפרה אז: "היה מרגש עד דמעות לשיר את ההמנון ביחד עם עומר ומיה ואיתי והמשפחות". היא תיארה גם את הכוח ששאבה משלי ברגעים שבהם התקשתה להחזיק בתקווה.

ההודעה של פישר מחברת בין שני חלקים של אותו סיפור: ההמתנה בכיכר למי שנחטפו, והזיכרון של אורי דנינו, שחזר כדי לחלץ אותם. עבור מי שהגיעו לשם שבוע אחר שבוע, השם "כיכר הרוקדים" נושא כבר את הקולות, השירים והאנשים שליוו את המאבק.

ההנצחה תעניק מקום גם למעשה הגבורה שאפשר לעומר, למיה ולאיתי ניסיון נוסף להימלט מהתופת.