החופש הגדול עומד להסתיים ועימו מגיעה התחלה של שנת לימודים חדשה. התרגשות, הכנה של בית ספר לקראת התלמידים החדשים והוותיקים. השנה נפתחת במרבית המקרים בצורה חלקה אבל מה שמתרחש מאחורי הקלעים נסתר מעיניי כולם.

הבעיה המרכזית במערכת החינוך כיום היא אינה הקורונה, המתווים הבלתי נגמרים, הצורך לפעמים להביא יש מאין, מספר התלמידים בכיתות וכדומה. הבעיה המרכזית היא כח אדם!

לא יודעת כמה נכתב בנושא אך גם אם כן אין לזה משמעות בשטח. בסוף השרשרת, בכיתה, ב- 1 בספטמבר צריך לעמוד מורה, מחנך.

למה בעיה אתם שואלים? נתחיל מהשכר. מורה מתחיל מקבל כ- 5000 שקלים ברוטו. אני יודעת שבחדשות מדובר על יותר אבל המציאות מדברת. מורה שחוזר בסוף החודש עם 4500 שקלים נטו הביתה, במקרה הטוב, אינו יכול להתקיים. העבודה אינה נגמרת בשעה אחת בצהריים, כפי שרבים נוהגים להגיד וללגלג על האנשים שנמצאים שם יום יום בחזית. על מורה, ובעיקר מתחיל, מוטל עומס בלתי סביר שאינו מתוגמל כלל וכלל.

בנוסף, הורים. הורים במערכת החינוך אינם מעורבים, הם מתערבים! ובעיקר כשמדובר במורה חדש וחסר ניסיון. מנסים לנהל, להחליט עבורו בענייני ניהול הכיתה והאינטראקציה עם הילדים והדבר הקשה ביותר, גיבוי מלא לילדם על כל דבר והתנגחות במורה שבסך הכל רוצה בטובתו. רבים נשברים לאחר שנה ובסיכומו של עניין, עם המשכורת הנמוכה מחליטים שזה לא שווה את הכוחות והאנרגיות שהם מוציאים.

אז תגידו, לא כל ההורים כאלו. נכון, אתם צודקים. אבל מספיק שניים כאלו בכיתה כדי לשבור את רוחו של מורה חדש שעומד מול כל כך הרבה חזיתות וצריך לטפל בכולן.

אני לא בטוחה שמבינים למעלה בממשלה את חומרת הבעיה. המירוץ מתחיל בפברואר/מרץ בשנה הקודמת. פרסומים במדיות חברתיות, באתרים של מכללות, טלפונים לפיקוח שגם שם אין פתרון ושיחות אינסופיות עם אנשים רבים שאולי מהם יגיע הפתרון. ואין. פשוט אין כח אדם. אף אחד לא רוצה להיות מורה ובעיקר לחנך כיתה.

כאשר סוף סוף מגיע מישהו לראיון ורוצה לחנך כיתה, היוצרות מתהפכות. הוא מראיין אותי. אחרי ולפני הוא יתייצב בעוד כמה וכמה בתי ספר כי המחסור הוא בכולם ורק אחרי שיסיים את סבב הראיונות יחליט איזה בית ספר הכי מתאים לו, היכן הוא רוצה לעבוד, מה יתנו לו ללמד בדיוק על פי רצונו וכדומה. יש מרדף בלתי פוסק ותחרות בין בתי הספר על כל מועמד שמסכים לחנך כיתה.

ראיינתי בשנים האחרונות עשרות מועמדים ולצערי, ואני אומרת זאת בצער, האיכות של אנשי החינוך יורדת משנה לשנה וכאשר הזמן דוחק, מקבלים את מי שבא. פעם, מתוך כמות של קורות חיים הייתי מנסה לבחור את האיכותיים ביותר, כאלה שהייתי רוצה להפקיד את ילדיי בכיתתם. היום? אני אומרת תודה אם יש מישהו שמוכן לבוא ולקחת על עצמו את המשימה הזו שבעיני היא אחת החשובות לעתידה של מדינת ישראל. אם לא נתחיל מכאן, אז מהיכן?

ולסיום, פתיחת שנת הלימודים מתקרבת. שאלת השאלות היא – האם לפתוח ב- 1 בספטמבר או לא? הקורונה איתנו וכנראה פה להישאר. אולי צריך ללמוד לחיות עם זה? לתת לילדים לחזור לשגרה שכל כך חשובה. השנתיים האחרונות עשו את הנזק שלהן ואולי הגיע הזמן להתחיל לאסוף את השברים?

מצד שני, הגל הרביעי בשיאו, תלמידים בבתי הספר היסודיים אינם מחוסנים כלל וצוות ההוראה שלא מחוסן חשוף לתלמידים שאינם סימפטומטים ויכולים להדביק גם אותם. לא חסרים מורים עם מחלות רקע שלא התחסנו, כך שהסכנה עדיין שם. אז אולי להישאר עוד קצת בבית עד שיחלוף עוד גל?

אני לא בטוחה מה הפתרון פה. מתלבטת עם עצמי ומשנה את דעתי מדי יום. אחרי הכל, מייחלת לשגרה. שנת לימודים מוצלחת לכולם!


להצטרפות לקבוצות הוואצאפ של "שרון און ליין"

קבוצת רעננה לחץ כאן

קבוצת הרצליה לחץ כאן

קבוצת רמת השרון לחץ כאן

קבוצת כפר סבא לחץ כאן

קבוצת כפר שמריהו לחץ כאן

לדף הפייסבוק של "שרון און לייין" לחץ כאן

לעמוד האינסטגרם של "שרון און ליין" לחץ כאן