סמל נ' מהרצליה, שסיים אתמול קורס צוללן, מספר על משמעות תפקידו הצבאי, מהו הדבר הכי חשוב כדי לעבור קורס כזה וכמובן על הקשיים שהיו לו בדרך

תנו הרבה כבוד לסמל נ', בן 19 מהרצליה, שסיים אתמול קורס צוללן הנחשב לאחד הקורס היוקרתיים בצה״ל. מתוך מאות מועמדים משלב המיון הראשוני מסיימים רק בודדים אחדים את הקורס. הקורס נמשך כשנה וחודשיים ומחולק לשני שלבים מרכזיים: שלב בסיסי ושלב ייעודי, כאשר בסוף הקורס, מקבלים הלוחמים את סיכת הצוללן היוקרתית ורשמית הופכים הלוחמים להיות לוחמים בשייטת 7 של זרוע הים, שייטת הצוללות.

סמל נ' ישרת על אח״י לוויתן במגמת מהו״ב. בצעירותו היה 6 שנים בתנועת הנוער הצופים, מתוכן הדריך שנה אחת קבוצה של כיתות ד׳. בתיכון עשה בגרות 5 יחידות באנגלית ומתמטיקה והרחיב את המקצועות פיזיקה ורובוטיקה. הוא נמצא במערכת יחסים במשך שנתיים.

נ' מתאר את ההווי בקורס המדהים ואת האנשים שם כאנשים איכותיים עם יכולות גבוהות. הוא מבין את משמעות התפקיד ומספר שהקושי העיקרי עבורו היה המסעות והמאמץ הפיזי אבל עם הזמן הוא השתפר.

נ', איך זה לשרת בצוללת?

"הדבר הכי חשוב בתפקיד הוא אחוות הצוות. אנחנו מגובשים יותר ממשפחה, ואפילו כשאנחנו יוצאים לחופשות מחוץ לצוללות ולבסיס, אנחנו בוחרים לבלות ביחד. הזמן עבור מהר כשעובדים קשה ונהנים".

מהו האירוע המשמעותי בקורס?

"באחד השלבים הקשים של הקורס יצאנו לסדרת ים, שם עברנו אתגרים פיזיים ומנטאליים מורכבים. אני זוכר שבמהלך הסדרה אמרתי לעצמי שאם אני חזק מספיק לעבור את החלק הזה אז אני יכול להגיע עד הסוף. חוץ מזה, במהלך הקורס נקשרים מאד לחברים וכשאחד מהם מודח מהקורס ולא ממשיך הלאה, זו חוויה לא קלה בכלל, אבל לומדים לתמוך אחד בשני ולהמשיך בנחישות".

החלק הכי קשה בקורס?

"אחד האתגרים שלי היה המרחק והגעגועים לתמרה, החברה המדהימה שלי מזה שנתיים. בחלק הראשון של הקורס לוקחים לנו את הטלפונים ואפשר לשוחח עם המשפחה והחברה רק כמה דקות מדי שבוע, זה היה לא פשוט. כמו כן, אחי הבכור הוא לוחם קרבי וכמעט שלא הצלחנו להיפגש בשנה האחרונה, אני מתגעגע אליו".