בית המשפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישה עמותת "רמת השרון חופשית" כנגד תושבת העיר על סך 283 אלף שקלים.

העמותה תבעה את התושבת על סדרת התבטאויות בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה לפני יותר משלוש שנים, במהלך חודש ספטמבר 2017, בעניין מאבק העמותה לפינוי ישיבת ההסדר רמת השרון מבית הכנסת בר יוחאי.

העמותה טענה בתביעה שהגישה כי הנתבעת פרסמה פרסומים פוגעניים המהווים הוצאת לשון הרע כנגד העמותה. לטענת העמותה, היא הוצגה על ידי הנתבעת כגורם אנטישמי, גזעני ושונא יהדות וזאת תוך השוואה אל הצוררים הנאצים. כמו כן, ציינה העמותה כי הוצגה כמי שנמנית עם אנשי הקו קלוקס קלאן, הידועים לשמצה בתמיכתם בעליונות הגזע הלבן, אנטישמיות, גזענות והומופוביה. לטענת העמותה, שימוש במילים פשיזם, אנטישמיות וציד מכשפות מדברים בעד עצמם.

העמותה ציינה עוד כי הנתבעת הירבתה להוסיף תגובות פוגעניות במטרה ללבות עוד יותר את האש אשר הציתה נגד העמותה. לטענת העמותה, הפרסומים נועדו לפגוע בכוונה ברורה בעמותה, לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה.

הנתבעת מצידה טענה שמדובר בתביעת הפחדה והשתקה שהוגשה "על ידי מי שמעוניינת להיוותר הקול היחיד בזירה הפוליטית" והוסיפה כי בית המשפט אינו הזירה המתאימה לניהול מאבקים פוליטיים. הנתבעת טענה כי העמותה פועלת נגד הציבור הדתי ברמת השרון וכינתה את הציבור ומי שתומך בו במילה "מיסיונרים". עוד טענה הנתבעת כי לא ידעה כלל על קיום העמותה ופרסומיה הופנו כלפי הציבור הפועל נגד שומרי המסורת בעיר. עוד טענה כי התביעה היא ניסיון לפעול לשלילת חופש הביטוי של צדדים פוליטיים המתנגדים לפעולה של העמותה. הנתבעת ציינה כי פרסומיה הועלו לחשבון הפייסבוק הפרטי שלה ובניגוד לטענת העמותה לא זכו לעשרות שיתופים אלא לבודדים אשר בוצעו על ידי חברים ותומכי העמותה.

השופט אביים ברקאי דחה את תביעה עמותת "רמת השרון חופשית" תוך שהוא פוסק: "התביעה הוגשה על ידי התובעת "כחבר בני אדם". אין כל טענה לזיהוי ספציפי של מי מחברי התובעת או תומכיה. אין חולק שהתמונה שהוצגה ואף האמירות שפורסמו אינן בגדר חלוקת מחמאות ושבחים, אך גם אינן ספציפיות לאדם מסוים או חבר מסוים בחבר בני האדם שהוא התובעת".

השופט לא קיבל את טענת הנתבעת כי לא ידעה על קיומה של העמותה אך יחד עם זאת פסק כי אין בפרסומיה עילה ללשון הרע: "הפרסומים אכן אינן בגדר חלוקת מחמאות לתובעת. אפשר לדון ברמת העדינות או הבוטות של האמירות, כאשר הנתבעת עצמה התייחסה לכך. עם זאת, בנסיבות העניין ולאור הנימוקים שהובאו לעיל, אין מדובר בפרסום עוולה כמשמעה בחוק איסור לשון הרע שניתן לתבוע בגינה".

השופט, כאמור, דחה את תביעת העמותה וקבע כי כדי לא להגביר את הלהבות, כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.