בתערוכה יוצגו עבודות פיסול, ציור, צילום, מיצב, וידאו ארט וסאונד והיא תהיה פתוחה לציבור הרחב עד ה-26 בדצמבר במבנה בית הספר באזור התעשייה בהרצליה. ההרשמה מראש והביקור בתערוכה בקפסולות. תיהנו!

שרון יונתן

בתמונה: עבודתה של בר כהן. צילום: לנה גומון

בשורה נפלאה לחובבי האמנות והתערוכות: בימים אלו מוצגת בבית הספר "בסיס לאמנות", בראשותו של פרופ' יעקב דורצ'ין, תערוכת הגמר של בוגרי המחזור השלישי המסיים את לימודיו. התערוכה מתקיימת במבנה בית הספר ברחוב המדע 14 באזור התעשייה הרצליה.

התערוכה, שמיועדת לקהל הרחב ומתבצעת במתכונת קפסולות, נפתחה ב-9 בדצמבר ותינעל ב- 26 בדצמבר. בתערוכה מוצגים גופי עבודה בפיסול, ציור, צילום, מיצב, וידאו ארט וסאונד של 13 הבוגרים והבוגרות. אוצרות התערוכה הן רותי סלע ואפרת קליפשטיין. ביקור בתערוכה מותנה בהרשמה מראש בלבד ובהתאם לתו הסגול והנחיות משרד הבריאות.

העבודות המוצגות בתערוכה

מור אלעזר יצרה מיצב פיסולי האורג בתוכו שאלות על החוקיות בטבע ועל רגעים שבהם החוקיות נפגמת. עבודותיה מורכבות מסריגה, רדי מייד מעובד וציור. יעל אלקבץ הציבה פסלים, ציורים, וידאו וסאונד במיצב העוסק בגוף הפרטי והאינטימי אל מול הארכיטקטוני והציבורי ונתקל בהשתקפויות הדיוקן שלה. המיצב של נוגה גלעד עוסק במהות הציור ובאפשרות לפרוע תרבות ובה בעת להאדיר אותה. מאיה דואק מציגה מיצב בהשראת שיטוטים וירטואליים בטריטוריות גיאוגרפיות שחסומות בפניה; המיצב כולל עבודות דו- ותלת-ממדיות ועוסק באפשרויות של פירוק והרכבה מחדש של מדיומים ובזליגה ביניהם.

טלי וורזובוב מציבה חלל סימטרי עם עבודות ציור ופיסול המושפעות ממחוות קולנועיות ורליגיוזיות. אלעד זאדה מציג ציורי שמן ומשיכות פלסטלינה ועבודות פיסוליות המייצרות קומפוזיציות שמאזכרות את העולם הבוטני והזואולוגי ומתפרקות לכלל מופשט. דניאל חזיזה מציב חלל פיסולי חתרני, המאזכר ויזואליה רומנטית של גנים מעוצבים ועבודות פיסול עץ מסוגננות ומפעיל את הצופה החל מהכתבת קצב ההליכה ועד להזמנה להשתתף בהצבת הפסלים המודולריים. בר כהן מציג ציורים גדולי ממדים ורישומים העוסקים בתרבות וזהות בהשראת סרטי בורקס וקרטונס בשילוב הביוגרפיה האישית שלו.

נח מלניקוב מפגיש בסדרת ציורי שמן וברישומי פסטל מהירים טריטוריות מוכרות עם חוויית זרות, תוך שימוש בז'אנרים ומחוות מתולדות האמנות להצגת הוויות של רגישות אנושית. במיצב הרב-מדיומלי שלה, עוסקת ענת סרנה במורכבות של המושג "נקודת מבט" ושל השליטה בה, תוך ניכוס ושימוש בדימויים מעשרות מצלמות אבטחה הפזורות במקומות שונים בעולם. קובי עמיאל מרכיב מיצב, שלם ומפורק בו-זמנית, העשוי מאובייקטים פיוטיים שמשלבים יחדיו רדי מייד ונגיעות אישיות רגישות והומוריסטיות וצילומים שלוכדים את מה שכבר נשמט. מאיה פולק תולה עבודות רקמה עמלניות לצד הדפסות וסדרת תצלומים החושפים חוקיות של הכפלות, חזרות והפרעות דיגיטליות במרחב. מאיה שמריך מציגה סדרת תצלומים דוקומנטריים העוקבים אחרי משפחתה מתוך תשומת לב להיררכיית המעמדות, לחלוקה המגדרית ולמרחבי הקירבה הבונים את היומיום של המשפחה.

.