מכתב לאחותי

תושבת רמת השרון, נשואה ואמא לשלושה ילדים, במכתב מרגש ומכיל לנערה שנאנסה באילת

לא מגיבה. זו לא אני. אני? כשהמורה לנגינה נגע בי ביסודי שתקתי, כי לא הבנתי מה הוא עושה וחשבתי שאני לא בסדר. הייתי מוכשרת. מוזיקאית מחוננת. ילדת פלא. במהלך חטיבת הביניים כבר נטשתי את המוסיקה. לא יכולתי לנגן יותר. 25 שנים לא ניגנתי.

הצטרפו לקבוצות האימון של Alik Fit - אליק

 
בתיכון הייתה לנו מחויבות אישית. הצטיינתי, אז צ'יפרו אותי במחויבות אישית בבית ספר יסודי. השרת נגע בי בחזה. אחר כך התברר שגם בנערה שעבדה שם איתי. סיפרתי למורה שם שאמרה לי שככה הוא עושה לכולם, זה בסדר. סיפרתי לאחרים, כדי להזהיר, להבין מה קרה לי, לטפל בעצמי איכשהו. שתינו הורחקנו למחויבות אישית של ניקיון. כנראה כדי למרק את המצפון שלנו. הוא איבד את העבודה ואנחנו מנקות אחרי הג'יפה. לא אמרתי כלום.


הפכתי לבודדה מאד. בכיתה י"א-י"ב התאוששתי מזה. כבר עזבתי את הטרנינג הנצחי לטובת ג'ינס יפה. לא קרוע, לא פתוח. זה לא הפריע למורה לתקשורת להעיר לי על התחת שלי. כבר לא ידעתי איך לעמוד – ישר, להישען על שולחן, רק לשבת ולהתלונן לא יכולתי – הרי כבר התלוננתי ועכשיו יחשבו שאני מזמינה את זה.

 
לפני הצבא עבדתי בסופרמרקט, עבודה זמנית. היה שם צוות של בחורים צעירים שנהגתי לשבת איתם ולצחוק. כל האחרים היו אנשים נהדרים והגנו עלי. אחד, לפני נישואין, החליט שהוא צריך את הבשר הטרי.


הסיע אותי למשפחה שלי, בעיר אחרת. בדרך עצר במקרה בדירתו, במקרה נאלצתי לעלות איתו. אני זוכרת חדר חשוך, אני זוכרת את עצמי עירומה, בוכה ועומד לו. אני זוכרת שהוא רצה חדירה וזה כבר לא יכולתי להסכים. כמעט הקאתי כשהוא גמר. הדפוס נותר עד שהחלטתי שאני לא יכולה לנהל קשרים כאלו עם גברים ולא יצאתי עם אף אחד למשך שנה לפחות. רק אחר כך הקשרים היו טיפה יותר טובים.


טיפלתי בזה דרך סדנאות עזרה עצמית. לא הצלחתי לדבר על זה עם אף פסיכולוג/ית שהייתה לי. נותרתי עם מודעות ענקית, דיכאון וחרדה, אבל לפחות בהם אני מטפלת. נדמה לי שבהתחשב בכל העסק, הצלחתי לצאת ממנו מנצחת. סך הכל אני נשואה, שלושה ילדים, ספורטאית, תואר שני, יש לי חברות, אני עובדת.

הצטרפו לקבוצות האימון של Alik Fit - אליק


כמה זוועות צריכה אישה לעבור? התגברתי על הטריגרים שלי, אבל זה תמיד מלווה אותי. בזמנו הייתי סופרת את המקרים, זוכרת כל מגע וכל התעללות. את הנוסע שעלה והתיישב לידי ונגע בי שעה ארוכה מנשוא, את הידיד שתפס את צווארי ודחף לי לשון לגרון. היו עוד. הפסקתי לספור כי זה לא רלוונטי לחיים שבניתי. אני חושבת שהייתי שמחה לבעוט בפרצוף של כל אחד מהם, עד שהיו מאבדים כל עצם וכל איבר. שהפרצוף שלהם יהיה מטושטש, אבל זה לא עקרוני יותר, הם לא קיימים בעולם שלי. אני יושבת עכשיו בביתי עם המחשב, ילדיי בחופש, משפחתי האוהבת לצידי.


אני מאחלת לך שתתאוששי, תבני את עצמך. שתדעי להשאיר את זה מאחוריך. שתדעי שיש אנשים טובים רבים בעולם ואפשר ללמוד לתת אמון. זה לא יבוא מאף טיפול או מאף אחת אחרת. זה ממך, מבפנים. את חזקה, אחרת לא היית שורדת שם. עכשיו הגיע הזמן להשתמש בכוחות האדירים האלו להשיג דברים עבור עצמך.

תני עדות בוידיאו ושהמשטרה תתפוצץ. אל תבואי למשפט. שילכו קבינימאט – לכי במקום זה לשחות בבריכה, בים, לצעוד קצת, לגלוש על גלשן. לכי לפגוש את השמש מלמעלה ואת השמש בתוכך. את יודעת מה? האצבע המשולשת שלי מופנית כלפי כל מי שחושב שאפשר לנצל אותי. מאחלת לך ולי הצלחה, שמחת חיים, אושר ויכולת לראות את הטוב.

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" הרצליה לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" רמת השרון לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" כפר שמריהו לחץ כאן

להצטרפות לדף הפייסבוק של "שרון און לייין" לחץ כאן

להצטרפות לעמוד האינסטגרם של "שרון און ליין" לחץ כאן

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.