"איש עם נשמה ענקית שאהב את החיים"

בני משפחה וחברים מספרים על רפי מילר ז"ל, איש הטלוויזיה הוותיק מרמת השרון, שנפטר שלשום מדום לב. מהמעבר בתחילת שנות השבעים לשכונת מורשה, העבודה רבת השנים בטלוויזיה והקריירה לאחר מכן כמרצה לתקשורת וטלוויזיה. יהי זכרו ברוך!

שרון יונתן

אבל כבד ירד שלשום על רמת השרון עם היוודע דבר מותו של רפי מילר ז"ל, תושב שכונת מורשה. רפי, דמות מוכרת ברמת השרון, שבקרוב היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-75, הותיר אחריו את אשתו חנה, ילדיו דפנה ויונתן ושלושה נכדים. רפי הובא אתמול למנוחות בבית העלמין מורשה, כאשר חברים, בני משפחה ותושבים רבים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, ביניהם היו גם ראשי העירייה בהווה ובעבר – אבי גרובר ואיציק רוכברגר ומספר חברי מועצה.

משק שורצברג

רפי נפטר מדום לב כפי ששיחזרה היום אשתו חנה: "זה קרה ביום שבת. רפי ישן שנת צהריים ואני הייתי בסלון. בשעה 18:00 לערך שמעתי רעש חזק. בתחילה לא הבנתי מהו מקור הרעש עד שראיתי את רפי שוכב על הרצפה עם הפנים לכיוון הרצפה. הזעקתי את שח"ל ומד"א. היו כאן שלושה צוותים שעבדו עליו שעה וחצי, אבל לא הצליחו להציל אותו. הוא נפטר מדום לב".

רפי היה איש טלוויזיה ותיק שעבר שנים רבות בטלוויזיה החינוכית. בין השאר היה הבמאי והמפיק של תכניות הילדים המיתולגיות קישקשתא, פרפר נחמד וגולת הכותרת שלו הייתה רחוב סוסמום, אליה עוד נחזור בהמשך. לאחר שפרש מהטלוויזיה בפנסיה מוקדמת בגיל 55, לימד רפי תקשורת וטלוויזיה במספר מכללות ברחבי הארץ והיה מבין מקימי מגמת התקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה, שם לימד עד שנה שעברה.

אשתו חנה (בת 73, קרמיקאית) מספרת כיצד השתכנו בעבר בשכונת מורשה: "עברנו למורשה מרמת גן בשנת 1971. חיפשנו בית פרטי ועברנו למורשה. בהתחלה הסתכלו עלינו כמו עוף מוזר והמקום היה מוזנח אבל עם השנים עשינו כאן גן עדן". חנה לא מעכלת את האסון שנפל עליה ללא כל הכנה מוקדמת: "אני לא מאמינה שרפי איננו. עדיין חושבת שהוא נפל ותיכף יחזור. זה לא יכול להיות שהוא יעלם לנו ככה. אני לא מעכלת את זה ולא יודעת איך יראו חיי בלעדיו. לא יודעת איך להתמודד עם זה, אבל יצר החיים כנראה חזק מהכל וכנראה שהחיים ילמדו אותי איך להתמודד".

חנה מספרת על בעלה שאיבדה באופן טראגי: "רפי היה איש אכפתי מאוד, חברותי מעל ומעבר, לא יכל לסבול אי צדק. היה משקיען, טיפוס של נתינה, אידיאליסט שכל הזמן מנסה לפתור בעיות. הוא היה מעורב בכל דבר, אפילו שהיינו הולכים ברחוב הייתה לו דעה ועניין על כל דבר. הגדולה שלו הייתה שגם אם היה מעיר למישהו זה היה נגמר בחברות. תמיד אמרתי לו שיום אחד מישהו יתן לו מכות, אבל אצלו זה תמיד היה נגמר בחיוך. זה היה הקסם האישי שלו. הכירו אותו בכל מקום כי הוא היה מרצה אהוב על המון תלמידים. לא פעם נכנסנו למסעדה ואחד המלצרים סיפר על אהבתו לרפי".

בתו דפנה, תושבת הרצליה, ספדה לאביה בהלוויה: "איך השארת לנו הפעם את המילים. הרי זו הייתה אחת החוזקות שלך, מילים מילים ובמיוחד הספדים. תמיד אומרים על אדם בלכתו שהוא היה איש טוב, אדם עם לב זהב. אבל לאבא היה באמת לב ענק. איש עם נשמה ענקית – מלא חמלה ודאגה לסביבה, למשפחה, לחברים, לחיות ואפילו לסתם אנשים ברחוב. הוא זה שלימד אותי תמיד להתייחס לאנשים שאף אחד לא רואה. אני זוכרת איך הוא תמיד בירך לשלום שומרים בכניסה לחנויות, פיתח שיחה עם כל מוכר בקיוסק או מי שעומד לידו בתור, צוחק עם המלצריות ומכין קפה ומים למנקה הרחוב. אבא היה איש כזה, איש של אנשים, שלא משנה לאיזה חדר הוא נכנס – חדרון פצפון או אולם מלא אנשים, פשוט אי אפשר היה להתעלם ממנו. הייתה לו כריזמה מדבקת כזו. והיא חצתה כל גבולות, מדינות ושפות. כל פעם שהם חזרו מחו"ל איכשהו הוא כבר יצר שם חברים חדשים ששלחו לו מיילים, מכתבים ואף מתנות. קסם של איש".

מעוניינים לקנות נכס? - דורון כץ

דפנה ממשיכה: "הוא היה איש שאהב את החיים – אהב לצחוק ולהצחיק, אהב לאכול טוב, לשתות טוב. היה איש של תרבות – המון קולנוע, טלוויזיה , אומנות ותאטרון. היה הולך לכל הגלריות שאמא שלי הייתה סוחבת אותו, היו הולכים לכל הסרטים שאפשר ומעביר אחר כך ביקורת מלומדת, ותמיד מחפש את הסדרה האיכותית הבאה. וככה פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, הכל נדם. יש עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקנו, שלא צחקנו, שלא חווינו ביחד. עוד כל כך הרבה סיפורים ושירים שלא כתבת, עוד כל כך הרבה תמונות אחרונות שלא צילמנו. אבא, אני אוהבת אותך וכבר מתגעגעת".

רפי מילר ובני משפחתו
רפי מילר ז"ל ובני משפחתו

היום סיפרה דפנה לאתר "שרון אונליין": "כשהוריי עברו לשכונת מורשה אבי היה האשכנזי הראשון בשכונת מורשה וככה קראו לו. כשהייתי בת חצי שנה יצאנו לשליחות של שנתיים בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית ואחר כך אבא חזר לטלוויזיה. הוא היה במאי, מפיק ועורך, בעיקר של תכניות ילדים אבל לא רק. הוא ניהל את מחלקת האקטואליה של החינוכית עם התוכניות ערב חדש ותיק תקשורת, שהיו אז פופולריות מאוד, ובעוד תכניות אקטואליה. הרבה לא יודעים אבל את הדמות אופניק מרחוב סומסום הוא יצר ואת המכונית האדומה של אופניק הוא מצא במגרש מכוניות במורשה. אפילו הייתה לי סגירת מעגל כאשר הקלידן של קישקשתא זה אבא של בעלי, אז אנחנו צוחקים שכאשר כילדים התרוצצנו ביחד במסדרונות הטלוויזיה ובגיל 23 השלמנו מעגל כשהתחתנו".

אלו תגובות קיבלת על אביך?

"בגיל 55 אבא יצא לפנסיה מוקדמת ומאז ועד לפני שנה לימד במכללות רבות טלוויזיה ותקשורת. הוא היה מרצה נערץ ואני מקבלת הודעות ותגובות מסטודנטים רבים שכל כך אהבו אותו. הוא עשה הרבה אנשים מאושרים ונגע בהם לרגע. אני לא יודעת איך מתמודדים עם אובדן כזה. לפני שנתיים איבדנו חבר טוב, כך שעכשיו אנחנו שוב צריכים להתמודד עם אובדן וזה קשה מאוד. אני לא מפסיקה לבכות עליו".

בנו יונתן סיפר: "מגיל צעיר ניסיתי למרוד כמו ילד טיפש ונאבקתי באבי והוא בי. חשבנו אחד על השני כל הזמן. עם השנים הפכתי לשחקן ואבא היה גאה בי מאוד. נתתי לו מעט רגעים של נחת. הדרך שלו לאהוב אותי הייתה לדחוף אותי קדימה, כמו אמסטף של אהבה. הוא הצליח להחדיר בי את תחושת הצדק. הפעילות החברתית פוליטית שבה הייתי מעורב בשנת 2011 באה רק ממנו, מתחושת הצדק והשוויון. ניצנים הכי קטנים של חוסר צדק וגזענות היו מחרפנים אותו וזה משהו שלקחתי ממנו. הלוואי והייתי בן אדם חברותי כמוהו. שהכעיסו אותו הוא השיב באהבה ואצלי זה אחרת. לא היה בו גרוש של טינה. הפך אויבים לאוהבים. כל פעם שאני מנסה לעצור את הפלשבקים אני מתחיל לבכות וכל פעם שמפסיק לבכות הפלשבקים חוזרים".

יעקב זילברשטיין (פיפו), לשעבר סגן ראש העירייה וחבר מועצה, ספד לחברו הטוב בהלוויה: "רפי ואני סיפור של אהבה. ממש כמו ששר שלום חנוך בשיר האהבה לאישה אהובה : "אנ'לא יודע מה לומר לך, מילים לא אומרות מאום..לא יודע מה קרה לי. מילים לא אומרות מאום ואני לבד ורע לי ואת(ה)לא אומר(ת) כלום..". אנחנו מכירים וקרובים, עשרות שנים של הכרות. רפי, באמת יש לי אהבה גדולה, לאיש המיוחד הזה – רפי מילר. חבר אמיתי, כזה שאתה רוצה שיהיו לך, גם אם מעט, אבל רק כאלה איכותיים..מעט ממה שאספתי – חכם, דואג, כנה, ישיר, תומך, עקרוניסט, עקשן, אכפתי, מצחיק, ומעל לכל – פרפורמר ענק! תן לו מיקרופון, תן לו בימה, תן לו הזדמנות – האיש ידפוק הופעה! ואם לא קיבל את ההזדמנות, אל תדאגו, הוא ייקח אותה. מביך לשייך כל כך הרבה תכונות מקסימות לאיש אחד, אבל האיש אכן היה איש מיוחד ושונה וכל מילה נוספת רק תיגרע מאישיות כל כך מיוחדת ושונה. אני לא אפרט את היסטורית החברות הארוכה שלנו – כמה חוויות אספנו, בכמה אירועים ומאבקים השתתפנו. "מילים לא אומרות מאום". נמשיך בדרך עם הזיכרונות הכל כך יפים שהשארת לנו ושאספנו בייחד בחיים. איבדנו כולנו איש ענק ואהוב – יהי זכרו ברוך".

חבר המועצה רוני בלקין כתב בדף הפייסבוק שלו: "רק בצהרי יום שישי האחרון ישבתי עם רפי וחנה בביתם. שאלתי את רפי כהרגלי: מה נשמע ג'ינג'י? שאלתי (בצחוק כמובן) את חנה: "איך החיים במחיצתו של הזקן הנרגן? פתגם אומר : אחרי מות, קדושים אמור…אבל, איך נפרדים מאדם כמו רפי מילר, האיש והמותג? ניסיתי לחשוב על התכונות שהייתי מציין ברפי, האיש שהכרתי – הומניסט, אוהב אדם, פעיל חברתי אכפתי ונמרץ (יש האומרים אפילו בלתי נלאה), יצירתי, חם, מצחיק…איש רעים להתרועע…  אז החלטתי להיתלות במילות השיר של נתן יונתן שמיד עלו בראשי: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא".

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" הרצליה לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" רמת השרון לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" כפר שמריהו לחץ כאן

להצטרפות לדף הפייסבוק של "שרון און לייין" לחץ כאן

 

רפי וחנה מילר
רפי וחנה מילר. "לא מעכלת את חיי בלעדיו"

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.