"כבר שנים שאנחנו שק החבטות של המדינה"

מורה בבית ספר יסודי בהרצליה מספרת על תחושותיה בתקופת הקורונה (אנחנו לא "אוכלי חינם") על האהבה למקצוע, ההשקעה הרבה, הקושי והאתגר במעבר ללמידה מרחוק, חוסר הוודאות והכי מכל, הגעגוע העז לתלמידים

צילום אילוסטרציה: CDC on unsplash

עו"ד רונן צ'יניאו

מעט מנקודת מבטה של מורה בישראל,

מאיפה להתחיל?? ישבתי וחשבתי, לא יודעת מאיפה להתחיל. אני אוהבת את העבודה שלי, מאד! בכל מקום אני אומרת בגאווה "אני מורה". אני רואה בזה שליחות וחושבת שמי לא אוהב את זה לא יכול לשרוד במקצוע הזה. שנים שהמורים הם שק החבטות של המדינה. אוכלי חינם קראו לנו, יותר בבית מאשר בעבודה אמרו עלינו, כל יום באחת הולכים לישון צהרים, כל הזמן בחופש ועוד ועוד. מערכת החינוך מיושנת, לא עדכנית, לא מתאימה למציאות של ימינו, הכל כבר שמעתי.

העליהום שחווינו בשבועות האחרונים קצת הוציא את האוויר מהמפרשים. האם באמת אתם חושבים שישבנו בבית ונחנו? אז תנו לי לתקן, מלבד בניית תכנית שאת זה אני עושה כל שבוע בשגרה, היה עלי ללמוד דרך הוראה חדשה לגמרי! משהו שלא הייתי מורגלת בו ולא התנסיתי בו בכלל. בתוך יומיים ללמוד טכנולוגיות שעד כה לא נחשפתי אליהן, לחפש חומרים שילדים יכולים להסתדר איתם בעצמם ולא להטריד גם יותר מדי את ההורים, גם להם סופר קשה בבית עם כמה ילדים ואולי גם עבודה במקביל (למען גילוי נאות אני מחנכת כתה א').

ילדים בכתה א' חלקם לא יכולים עדיין לקרוא לבד וזקוקים לתיווך מתמיד. איך בונים משימות שהם יצליחו לבצע? הרבה למידה הייתה כאן וגם את זה צלחתי כנראה שבהצלחה רבה לפי המשוב מסביב. בנוסף, זמינות מסביב לשעון להורים לשאלות והבהרות, זמינות לילדים שרוצים לשמוע אותי, לראות אותי, כל היום מתי שהם רוצים ואפילו מעודדת אותם לדבר איתי בפייס טיים כי אין כמו מראה עיניים (גם כשבדיוק לא הסתרקתי). הם חסרים לי לפחות באותה מידה שאני חסרה להם. כמובן כל יום בדיקת נוכחות לראות שכולם בסדר. מי לא הגיב להודעת פתיחת היום שלי? מי נראה לי עצוב בזום או סתם לא השתתף. גם לסוג הזה של הלמידה קצת התרגלתי כי זה מה יש!

מוכנה לאתגר למרות הסיכון הבריאותי

אם יש משהו אחד טוב שיצא מהתקופה הזו, זו העובדה שמבינים שבלעדינו אי אפשר. אין תחליף לחיוך ולחיבוק שילד מקבל בבוקר וגם לאורך היום. להסבר הנוסף האישי כשמשהו לא ברור. המשוב החיובי להצלחה במשימה, החיזוק גם כשמשהו לא מצליח והחיוך שאני רואה בעיניים של ילד שפתאום מצליח לקרוא לבד. אין תחליף למערכת הזו שחלק גדול ממנה הוא בכלל כשורי חברות ופחות פדגוגיה. ידע אפשר לרכוש גם בבית, מיומנויות חברתיות…פחות.

דורון כץ נדל"ן מעוניינם למכור נכס?

אז מה יהיה? יפתחו את בתי הספר? לא יפתחו? מצד אחד אין מישהי שיותר ממני רוצה לחזור לשגרה. לקום להתלבש ולהגיע בבוקר מוקדם לבית הספר. לשמוע את השקט במסדרונות ואז להחליף אותו בהמולה של ילדים קטנטנים שרצים אליך וכל מה שהם רוצים זה חיבוק. הדבר שפותח לי הכי טוב את הבוקר זה לראות את החיוך שלהם ולשמוע מהם את המילים "אני אוהב אותך", "התגעגעתי אליך בשבת" יש אהבה יותר טהורה מזו? אהבה אמיתית ללא אינטרסים? ללא גבולות?

מצד שני, האם כך זה יהיה? האם אני יכולה להגיד לילד לשמור על מרחב של שני מטרים ממני? האם כשילד נפגע מחבר, מאבד חפץ, או חס וחלילה נופל לא אוכל לחבק אותו? האם אני יכולה להיות בטוחה שלא אדבק בקורונה? האם כל הילדים אכן לא נחשפו בצורה זו או אחרת? אני לא יודעת, אין לי תשובה וכנראה שלאף אחד אין כרגע. האם ילדים קטנים יכולים לשמור על כללי ההיגיינה כשהם שמחים לראות חבר? או רוצים משוב על משימה שסיימו?

ועוד לא דיברתי על מורות שילדיהן לא הולכים לגן, איך הן יחזרו? מי ישמור על ילדיהן? איך הן יהיו פנויות לתלמידים כאשר הראש עסוק במה יהיה מחר עם הילד הפרטי שלהן? השאלות רבות על התשובות וכפי הנראה כמו תמיד נזרק למים ומשם נלמד סגנון שחייה חדש. אז אני מוכנה לאתגר הזה למרות הסכנה האישית לבריאותי. אבל האם זה באמת נכון כשכל כך הרבה עוד לא ידוע? ימים יגידו.

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" הרצליה לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" רמת השרון לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" כפר שמריהו לחץ כאן

להצטרפות לדף הפייסבוק של "שרון און לייין" לחץ כאן

להצטרפות לעמוד האינסטגרם של "שרון און ליין" לחץ כאן

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.