"החלטתי שאני חייב להעביר את החיוך של ליאל לכמה שיותר אנשים", כך אומר משה זרצקי מרמת השרון שהקים לפני חמש שנים את עמותת "המשמחים של ליאל", ע"ש סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל שנהרג במבצע צוק איתן, בתקרית שבה נהרגו גם רס"ן בניה שראל וסרן הדר גולדין ז"ל. זרצקי (בן 26) נישא לבתיה תם לפני שמונה חודשים והשניים עברו מירושלים לרמת השרון. הוא מוזיקאי, חזן וזמר בלהקת "קול הנשמה" ולומד עבודה סוציאלית באונ' בר אילן, זו השנה השניה.

על ההיכרות עם ליאל, אותו בחר להנציח בדרך ייחודית, מספר משה (כורע בתמונה ראשון משמאל): "את ליאל הכרתי עוד בהיותי נער, תושב רחביה בירושלים. הכרנו במגרשי הכדורסל של גן הפעמון הותיק, שם היינו משחקים יחד כמה שנים. כשליאל התגייס, אני בחרתי ללכת למכינה קדם צבאית וקצת נפרדו דרכינו, אך כשהתגייסתי, נפגשנו שוב כלוחמים בחטיבת גבעתי. ביום האחרון של הלחימה, כבר היו שמועות בקרב החבר'ה על הפסקת אש. ואז הוכרז נוהל חניבעל עקב חטיפת הדר גולדין. ישר כיתרנו את פיר המנהרה ממנה הבנו שהם הוברחו. ליאל עמד בסמוך לאחד מפירי המנהרה, ואז שמעתי בום. הסתובבתי וליאל כבר היה שכוב. אז הבנתי שאיבדתי חבר".

משה מתאר כיצד הלחימה השפיעה עליו:
"מהלחימה יצאתי עם גוף חבול ועם נפש כאובה כי חוץ מליאל איבדתי עוד שני חברים בלחימה בעזה, יובל היימן ומשה מלקו הי"ד. נפצעתי בגבי ולכן נאלצתי להיות בר"ם 2 להחלמה. השתגעתי מהמחשבה שחברים שלי כבר לא בחיים והעולם ממשיך כהרגלו. הרגשתי שאני חייב לעשות משהו לזכרם".

משה, תספר איך עלה לך הרעיון על הקמת העמותה לזכרו של ליאל?

"ליאל היה אדם אהוב מאוד, בעל חיוך ומאור פנים יוצא דופן, ותמיד אמר לחייליו תחייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכח להמשיך הלאה. החלטתי שאני חייב להעביר את החיוך של ליאל לכמה שיותר אנשים. נזכרתי שבילדותי, כשסבי היה מאושפז בתל השומר, הגעתי יחד עם הוריי למחלקה, ואמרתי בתמימותי למשפחה "יש פה שקט של בית קברות". החלטתי לשלב את החיוך של ליאל יחד עם מחלקות מבוגרים בבתי חולים מזיכרון הילדות, ויחד עם החוש המוזיקלי שלי, בהיותי מוזיקאי הצעתי לחברי מבית החייל להצטרף אליי לשמח בבית החולים. הגענו לתל השומר ביום שישי, אני ואליאס, חבר מוזיקאי עם גיטרה, ונכנסנו למחלקת נוירכירוגיה והתחלנו לשיר ולשמח. הפידבק היה מדהים. אנשים עמדו בדלת החדר וביקשו שנגיע גם לחדרים נוספים, וכך מצאנו את עצמנו משמחים עד כניסת השבת".

ואיך זה התפתח?

"התלהבנו, סיפרנו לחברינו, וכל שבוע היינו יותר ויותר אנשים וחלק מהאנשים נסעו לעוד בתי חולים. ככה הגענו תוך 5 שנים לפעילות קבועה ושבועית ב- 21 בתי חולים ברחבי הארץ, במחלקות המבוגרים. העמותה פועלת בהתנדבות מלאה, כ- 900 מתנדבים בכל הארץ, חרדים וחילונים, דתיים ערבים ודרוזים. כולם מנציחים את החיוך של ליאל. לכל חולה אנו מחלקים כרטיס ביקור קטן עם התמונה של ליאל והמשפט שלו – "תחייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכח להמשיך".

אלו תגובות אתם מקבלים?

"לרוב אנשים פשוט מכניסים יד לארנק ומושיטים שטר כתרומה, אך כשאנו אומרים להם שהעמותה פועלת בהתנדבות מלאה, מהיו"ר, הרכזים ועד אחרון המוזיקאים, הם מתפלאים שבעתיים. לא מעט מהחולים מצטרפים לאחר שחרורם לשורות העמותה כמתנדבים. הרצון לנתינה מתחזק באנשים כשהם רואים חבורה אנושית שמגיעה אליהם בשלל גילאים ועם כל מיני כלי נגינה, הם רוצים להיות חלק מזה, ואנו אומרים להם שהתרומה היחידה שהם יכולים לתת לנו זה פשוט להצטרף לפעילות העמותה".

מהי המשמעות של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עבורך?

"כל שנה יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא עמוס במיוחד וכולל ביקור של שלושת משפחות החברים שלי שנפלו בצוק איתן. השנה לצערי לראשונה לא אוכל לעלות לקברם".