לזכור ולא לשכוח – סיפורה של שרה ינאי, ניצולת שואה מרמת השרון

שרה ינאי, המתגוררת בבית הדיור המוגן "בית בלב" ברמת השרון, זוכרת הכל. זוכרת איך משפחתה התחבאה מפני הגרמנים, זוכרת את העלייה לארץ, זוכרת את בעלה ובניה שאיבדה. בתקופת הקורונה הקשה היא נאחזת במשפחתה הגדולה והאוהבת שנותנת לה כח להמשיך

שרון יונתן

"ברור לי שיום השואה השנה יהיה קשה יותר עבורי בגלל שאהיה בלי כל הקרובים אליי", כך אמרה לפני מספר ימים שרה ינאי מרמת השרון, שכמו קשישים רבים, נאבקת בימים אלו בבדידות קשה בשל מגפת הקורונה. היא מתגוררת בבית הדיור המוגן "בית בלב" ברמת השרון ומשם סיפרה לנו השבוע את סיפורה כניצולת שואה.

משק שורצברג

שרה, בת 86, נולדה בעיר וריה שביוון, הממוקמת כ-70 ק"מ מסלוניקי. בשנת 1943, בהיותה ילדה צעירה, החלו רדיפות היהודים ביוון על ידי הנאצים. "אז החלו להגיע ידיעות שיהודי סלוניקי נאספים בבתי כנסת ונשלחים למחנות עבודה בפולין".

משפחתה של שרה נעזרה באשה שעבדה אצלם במשק הבית והחביאה אותם. בשנת 1944, בהיותה בת עשר וחצי בלבד, חוותה בבית החולים את מות אחיה הצעיר ממנה והיא הייתה זו שנאלצה לבשר למשפחה על מותו. בהמשך, נדדה המשפחה בין כפרים שונים במטרה להסתתר מהגרמנים. "הגענו לכפר בשם צ'ורנובה והתמקמנו באורווה עזובה ליד בית העלמין. אמי, שהייתה תופרת, מצאה חברה שלמדה איתה בעבר ותפרה עבורם דברים ובתמורה קיבלנו מהם אוכל".

במקום הזה שהתה המשפחה עד סוף המלחמה. "בסוף 1944 החלו להישמע קולות הפעמונים שבישרו שכל יום עיר אחרת ביוון שוחררה מידי הגרמנים". לאחר שנתיים של נדודים חזרה המשפחה לביתה ומצאה בו פליטים נוצרים שלאט לאט התפנו לבתיהם.

המסע מיוון לארץ הקודש

"הייתי אז בת 12 ואני זוכרת ששליחים של הסוכנות התחילו לארגן עליית נוער אבל אמי לא הייתה מוכנה לוותר על שני אחיי והם נשארו ולא עלו". בהמשך אמה ושלושת אחיה הגיעו לארץ בעליה בלתי לגאלית והבריטים שלחו אותם למחנה בקפריסין למספר חודשים. בדצמבר 1946, כשהיא בת 13, זכתה המשפחה להיכנס לארץ ומאוחר יותר עלה לארץ גם אביה. המשפחה שהתה בתחילה בבית עולים בחדרה ולאחר מכן עברה לתל אביב. בשנת 1952, בהיותו בה 19, נישאה שרה.

טלי למדן יועצת נדל"ן

היא ובעלה הגיעו לרמת השרון לפני יותר מחמישים שנים, אבל לצערה במרוצת השנים איבדה את בעלה ושני בניה. "הבן הצעיר שלי עבר ניתוח בגיל 16 ולא התעורר. בני הבכור היה נכה והצלחנו להחזיק אותו בחיים עד גיל 57 ולפני שש שנים הלך לעולמו. הקדשתי את כל חיי לטיפול בו. בעלי נפטר שנה לפני כן, לפני שבע שנים". בבית הדיור המוגן נמצאת שרה קרוב לשמונה שנים.

שרה ומשפחתה הגרעינית הצליחו אמנם לשרוד את השואה ולעלות לארץ, אבל היא לא שוכחת, ולו לרגע אחד, את 75 בני משפחתה המורחבת שנרצחו על ידי הגרמנים. "לאמי ואבי היו הרבה אחים. כל המשפחות מהצד של הורי כולל ילדיהם נרצחו באושוויץ", נזכרת שרה בעצב. למרות מה שעברה, שרה כיום לא לבד והיא מוקפת משפחה גדולה, אוהבת ותומכה. "יש לי בני דודים מדרגה שניה ואחי הצעיר גר במיתר ויש לי הרבה אחיינים, ששניים מהם גרים ברמת השרון ואני בקשר טוב איתם".

יום השואה בתקופת הקורונה

על הקושי הגדול בתקופת הקורונה מספרת שרה: "בימים רגילים האחיינים שלי מרמת השרון מבקרים אותי הרבה ואני נותנת להם קישוטים שאני מכינה בחוגים שלנו בבית הדיור המוגן. כיום הם לא יכולים לבקר אותי ואני מתגעגעת אליהם מאוד. בתקופה הזאת הם מביאים אליי אוכל ומשאירים בשער בית הדיור המוגן וזה מגיע אלי. לא ראיתי אותם מתחילת הקורונה כי אסור לנו לצאת ואסור לבני משפחה להיכנס. זה קשה מאוד אבל אני יודעת שאין מה לעשות וצריך לעבור את התקופה הזאת. אני מקבלת מהם תמונות ובליל הסדר הצלחתי לחגוג איתם דרך הזום והתרגשתי מאוד".

שרה יודעת שיום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה יהיה אחר: "יום השואה יהיה קשה מאוד עבורי כי אני רחוקה מכל הקרובים שנשארו לי. תמיד השתדלנו להיות ביחד ולא לבד כל אחד במקום שלו, אבל השנה זה לא מתאפשר. אני מקווה שאהיה בבית הדיור המוגן בין אנשים וכך אעבור את השעות את הקשות".

שרה מתרגשת לקראת סרט מיוחד שיוקרן היום (שלישי) בבית הדיור המוגן בו היא מתגוררת: "בחודש אוקטובר האחרון נפגשתי ביד ושם בירושלים עם האישה היחידה שהחביאה אותנו בתקופת השואה ונשארה בחיים. זה היה מרגש אותי לפגוש אותה אחרי כל כך הרבה שנים. הסרט על המפגש יוקרן בבית הדיור המוגן בטלוויזיה במעגל סגור וזה מבחינתי משהו מיוחד מאוד".

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" הרצליה לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" רמת השרון לחץ כאן

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ של "שרון און ליין" כפר שמריהו לחץ כאן

להצטרפות לדף הפייסבוק של "שרון און לייין" לחץ כאן

 

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.